בידספיריט | פולמוס לימוד חומש ורש”י: מכתב

פולמוס לימוד חומש ורש”י: מכתב הגה”ק רבי יואל מסאטמר - מכתב חשוב ומפורסם, שהכריע פולמוס רב שנים אודות סדר לימוד החומש בתלמודי התורה של חסידות סאטמר ובכלל. נכתב כולו בעצם כתב יד קדשו של הגה”ק רבי יואל'יש מסאטמר, כתשובה לשאלה שנשאל. לרוב חשיבות השאלה בעיניו חוזר הגה”ק מסאטמר במכתבו גם על השאלה. [ללא ציון מקום ותאריך הכתיבה]. לרוב חשיבותו של המכתב שלפנינו בהכרעת הפולמוס בין גדולי העולם, נדפס תוכן המכתב בספרים ובקבצים תורניים. ראה: טיב לבב ח”ג, תשובות סימן י”ג; גינת ורדים עמ' רעג; מושיען של ישראל עמ' נז, שם מופיע גם צילום המכתב; קובץ אור ישראל, חוברת ס”ג; קובץ דמתה לתמר גיליון כ' ועוד. רקע: ישנה מחלוקת ארוכת דורות בין גדולי ישראל כיצד ראוי ללמד תינוקות של בית רבן את פרשת השבוע, האם ללמוד החומש כסידרו מתחילתו ועד סופו, או ללמוד בכל שבוע את הפרשה של אותה השבוע. המצדדים בלימוד כסדרו מביאים טעם לדבריהם שכך הילדים לומדים את הפרשה כולה, ואילו בלימוד לפי סדר פרשיות השבוע, יספיקו התלמידים בכל שבוע רק חלק קטן מהפרשה. המהר”ל מפראג מצדד בלימוד החומש כסדרו וז”ל: ”הטיפשים מלמדים עם הנער מקרא מעט מן הפרשה ומפסיקים”, וכן כתב השל”ה הקדוש: ”לא ידלג מפרשה לפרשה של שבוע”. בשיטה זו מצדד גם ה'כלי יקר' שכותב ”לא כדרך המלמדים שלומדים עם הנער בכל שבוע כמה פסוקים מן הסדרא”. אמנם מדברי ה'אור זרוע' [ח”א הל' ק”ש סי' יב], והשולחן ערוך [או”ח סי' רפה ס”ו], והתשב”ץ [ח”א סי' ב] משמע שכן ראוי ללמוד לפי סדר פרשיות השבוע, וכך היה גם סדר הלימוד התימני, וכן מובא בשם מאורי החסידות [ראה מאמרו של הרב ברוך אבערלאנדער, קובץ אור ישראל, חוברת ס”ג, שנה יז]. במכתבו שלפנינו נשאל הגה”ק מסאטמר שאלה זו ע”י מגיד שיעור הלומד חומש-רש”י ברבים. לרוב חשיבות השאלה חוזר הגה”ק מסאטמר במכתבו גם על השאלה, וז”ל קדשו: ”בדבר שאלתו במה שלומד חומש ורש”י ברבים, אם ללמוד החומש כסדרן, אף אם לא יהיה בעתו, או ללמוד בכל שבוע דייקא פרשת השבוע”? והגה”ק מסאטמר ברוחב דעתו ובתקיפותו מכריע בין אריות העולם: ”הנה אין לזה מקור בש”ס ופוסקים, אבל מנהג ישראל תורה ללמוד בכל שבוע פרשת השבוע שקורין בה”. [1] דף נייר, 15X11 ס”מ. מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. הדבקות בשולים. -------------------------------------------- -------- האדמו”ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר [תרמ”ז-תשל”ט], מנהיג החצר החסידית הגדולה בעולם. בן הקדושת יום טוב ואחיו הצעיר של ה”עצי חיים”, ממשיך דרך אביו בהנהגת החסידות. היה האדמו”ר הראשון של חסידות סאטמר. נודע בגדלותו כבר לפני השואה, וכבר כשהיה בן שבע עשרה, משך את תשומת לב החסידים שהחלו להתרכז סביבו. מאז הנהיג עדה וכיהן כרב בקהילות חשובות למעלה משבעים שנה. ניצל מהשואה על ידי 'רכבת קסטנר', וחסידי סאטמר חוגגים מדי שנה את כ”א בכסלו כ”יום ההצלה” של האדמו”ר. עלה ארצה ולאחר מכן היגר לארצות הברית והיה ממקימי העולם החסידי. הקים את עטרת החסידות שאבדה את רוב בניה בשואה והפריח את השממה הרוחנית בקרב הניצולים, פעל ללא ליאות להקמת מוסדות תורה ותפילה ולשיקום היהדות אחר חורבן אירופה. נודע בשיטתו הקנאית וחסרת הפשרות נגד הציונות ונחשב ליריבם העיקרי והמר ביותר. מחבר הספרים 'ויואל משה', 'אמרי יואל', 'דברי יואל', ועוד.