בידספיריט | מכתב בכת”י ובחתימת הגאון רבי

מכתב בכת”י ובחתימת הגאון רבי שמואל מוהליבר אב”ד ביאליסטוק - ”וכל החברים הנכבדים דורשי שלום ציון ומתאמצים בישובה...” מכתב בכתב יד וחתימת הגאון רבי שמואל מוהליבר אב”ד ביאליסטוק, אל הגאון רבי מרדכי אלטשולער בעל ה'פרשת מרדכי' על ה'עין יעקב'. פאריס, תרמ”ט [1889]  המכתב עוסק בענין מסעו של הרב מוהליבר לפאריז, עם מנהיגים יהודים נוספים: ה' ארלאנגער, וה' שייד. כן מוזכר במכתב ה' בן-שימאל. כנראה לצורך הקמת מוסדות יהודיים. הרב מוהליבר כותב במכתב ברמזים ”והי' אם דברי אבנר כנים הם [בפרפרזה לשר הצבא אבנר בן נר], יבוא הדבר לידי גמר ברצות ה'. אמנם אם חלילה גם כעת לא יבוא לידי גמר, אזי יהיה מההכרח לקבל הכסף בחזרה”. [1] דף נייר, 13X21 נייר מכתבים רשמי עם חותמת בלט של הרב מוהליבר בראשו. מצב טוב. סימני קיפול. כתמי זמן. .................................... ........... ביוגרפיה הגאון רבי שמואל מוהליבר [תקפ”ד-תרנ”ח],   מחשובי רבני ליטא בדורו, למד בוואלוז'ין ונסמך להוראה מהגאון רבי איצל'ה מוואלוז'ין. היה מאבות הציונות הדתית ומראשי תנועת 'חובבי ציון' ומייסדיה. פעילותו למען ישוב ארץ ישראל החלה בשנת תרל”ד. בשנת תרנ”ג ביקר בארץ ישראל ודרש לבקשת רבי שמואל סלנט בבית כנסת ה'חורבה', ומני אז הרבה פעלים למען ארץ ישראל וישובה. בפולמוס 'היתר המכירה' בשנת תרמ”ט, היה מראשי הרבנים שסמכו על ההיתר. הגאון רבי מרדכי אלטשולער בעל ה'פרשת מרדכי' על ה'עין יעקב'. גדולי דורו כותבים אודותיו בהערצה. הרב מוהליבר כותב עליו: ”אוהב שערי ציון כפשוטו וכמדרשו מוהר”א מרדכי אלטשולער”. רבי דוד טעבלי קצינלנבוגן כותב: ”אחד המיוחד בין ראשי עדתנו הון ועושר התורה בביתו ה”ה כבוד ידידי הרב וכו' מוהר”א מרדכי נ”י אלטשולער”. ובעל המחזה אברהם כותב אליו ”כבוד ידידי הרב וכו' מוהר”א מרדכי אלטשולער”. אברהם ארלנגר [1853-1931],   היה ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בשוויץ במאה ה -19. הוא היה המייסד והראש של הקהילה היהודית האורתודוקסית בלוצרן ונשיא החברה שלה קדישא. אבי משפחת ארלנגר בשוויץ ובישראל . אליהו שֵייד [1841-1922], היה המפקח הראשי על המושבות בארץ ישראל מטעם הברון רוטשילד, מאז פרש עליהן הברון את חסותו, בסוף שנת 1883, ועד שהעביר אותן לניהול יק”א בדצמבר שנת 1899. ה' בן שימאל ובן אליעל, הינם כבר עוזרים למורים, האחד בטעטואן והשני בטאנגער. בשנה הנוכחית הסכמנו ליסד שני בתי ספר חדשים האחד עבור נערות בארם צובה והשני לנערים בעיר ווידין. ( זכרונות מן חברת כל ישראל חברים, פריז  תרל”ב, עמ' 10).