בידספיריט | סגולה לעשירות: גביע הבריתות עליו

סגולה לעשירות: גביע הבריתות עליו בירך הגר”ח קניבסקי באלפי בריתות-מילה !! - ”כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א” גביע הכסף של מרן שר התורה רבי שמריהו יוסף חיים קניבסקי, עליו היה נוהג הגרח”ק לברך בעת ששימש כסנדק מידי יום ביומו, בדרך כלל מספר בריתות כל יום, במשך עשרות שנים, וכן בשמחות הרבות ובקידושים בבית מדרשו, כמופיע באישור המצורף. אחת המצוות החביבות על הגר”ח קניבסקי, הייתה סנדקאות בברית מילה, כפי שקיבל מדודו החזו”א שהיה נוהג לנסוע עבורה עד קצה הארץ. מכל רחבי הארץ היו הורים מביאים את ילדיהם הנימולים אל בית הכנסת לדרמן ולאחר תפילת שחרית היו נערכות שם הבריתות בסרט נע, לעתים חמש בריתות ביום. בדרך כלל היו מהדרים לכבד את הגרח”ק גם ב'ברכות' ולשתות מהיין. בגביע הכסף שלפנינו השתמש הגר”ח למעלה משלושים שנה, ולפי הערכות הגבאים מדובר בלמעלה משלושים אלף בריתות !  כידוע, הסנדקאות היא סגולה לעשירות, כמופיע בזוהר ובספרים הקדושים. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רסה סעיף יא ברמ”א): ”דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת” וקיי”ל שהקטורת מעשירה ”ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד כדאמרינן גבי קטורת חדשים לקטורת”. אין לשער כמה סגולה וקדושה ספונים בגביע הישועות שלפנינו, עליו בירך גדול הדור באלפי בריתות המילה בהם שימש כסנדק !! מצורף אישור חתום מאת הגבאי המיתולוגי של בית המדרש לדרמן הרב אהרן כהן (המפורסם בבני-ברק בצדקתו ובנאמנותו): ”אני הח”מ מאשר בזה כי הגביע והצלחת שבתמונה זו, השתמש בהם מרן רבינו שר התורה רבי חיים קניבסקי זצוק”ל במשך יותר משלושים שנה בבריתות שמרן היה סנדק בהם וכן בכל השמחות שהיו בין בשבתות ובין בימות החול ובשמחות שבע ברכות בירך את כל שבע הברכות על כוס זה וע”ז באתי על החתום, אהרן כהן גבאי בית המדרש לדרמן”. יש לציין כי ה'סטנדר' עליו התפלל הגרח”ק בלדרמן נמכר לאחרונה בסכום אסטרונומי. הגאון רבי שמריהו יוסף חיים קַניֶבסקִי [תרפ”ח-תשפ”ב], נחשב לגדול הדור ולמנהיג הציבור הליטאי בארץ ובעולם כולו, וייתכן שהיה המנהיג האחרון שאיחד תחתיו את הציבור כולו. מדי שנה נהג לסיים את כל התורה כולה - כל יום הוא למד שמונה דפים בתלמוד הבבלי ואת הסוגיות המקבילות בתלמוד הירושלמי. וכן את הטור והשולחן ערוך בהספק של כ-5 דפים ביום. גביע וצלוחית מכסף. מצב טוב מאוד. מעיכות קלות משימוש רב שנים. ------------------------------------ גדולי הדורות גילו את גודל הקדושה הטמונה בחפצי הצדיקים וכלי תשמישם ושבכוחם לפעול ישועות. כבר בתלמוד בירושלמי (נדרים פ”ט ה”א) מובא: ”מקלו של רבי מאיר היתה [בידו] והיא היתה מלמדו דעת”. ובמדרש רבה (שיר השירים פ”א) נאמר על הפסוק לריח שמניך טובים: ”ובית מדרשו של ר”א היה עשוי כמין ריס ואבן אחת היתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה, פעם אחת נכנס ר' יהושע התחיל ונושק אותה האבן ואמר האבן הזאת דומה להר סיני וזה שישב עליה דומה לארון הברית...”.     בשם ה'בעל שם טוב' הקדוש, נכתב על ידי נכדו בעל דגל מחנה אפרים (בפרשת בא): 'שכל מה שיש לאדם הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפילו כל הכלים שלו כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו'. וכן מבואר בספר 'דברי תורה' למנחת אלעזר ממונקאטש (מהדורא א' אות כ”ב-כ”ג) וז”ל: ”מה שמצינו מנהג הצדיקים רבותינו ואבותינו, שהחשיבו לכלים שהשתמשו בהם צדיקים, וכן כמה צדיקים וחסידים שילמו בעד כאלו הון רב וכו', מקורו בירושלמי שחפץ השתמשות של צדיק, הגם שהוא חפץ גשמי, זוכים על ידו לדעת, וכל שכן למיני טובות עוה”ז”.     כמו כן מספרים בשם הרה”ק רבי מרדכי מנעשכיז זי”ע שאמר שבכלי שנתן לו רבו הרה”ק רבי מיכל מזלאטשוב זי”ע ”בזו הכלי יש לו כח לעשות נסים ונפלאות” (דברי בינה, דף מז). וכן מובא בשם הרה”ק ר' משה מקאסוב בעל 'לקט עני': ”כל חפץ הבא מיד אדם קדוש אם נושאו אדם חולה רחמנא ליצלן, הכח החיצוני בורח מפניו וממילא מתרפא”. ואף מרנא ה'חתם סופר' שאינו נמנה על עדת החסידים כתב בפרשת תולדות: משמע בירושלמי דמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו רוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו.