בידספיריט | מסמך היסטורי רב-הוד: 'תקנה ירושלמית'

מסמך היסטורי רב-הוד: 'תקנה ירושלמית' לא נודעת - חתימות נדירות במיוחד של גדולי גאוני הדורות שקמו בעם ישראל - מסמך היסטורי רב-הוד: 'תקנה ירושלמית' לא נודעת - חתימות נדירות במיוחד של גדולי גאוני הדורות שקמו בעם ישראל מסמך ציבורי אותנטי: הטלת מס על העולים לארץ ישראל, שיינתן לטובת אחזקת הישוב היהודי בעיר הנצח ירושלים. חתומה בעצם כתב יד קודשם של ראשי אבירי ואדירי התורה בארץ ישראל באותה העת, אשר את גודל השפעתם על פני הדורות לא ניתן לאמוד. ירושלים, לסדר ”תקריבו את קרבנכם” - חודש אדר שני, שנת ”יתהלל המתהל”ל” לפ”ק [תק”י 1750].  בראש התקנה מספרים הרבנים בכאב על יהודים עשירים העולים לירושלים ואוכלים ושותים ורוכשים מיני דברים בפיזור ממון, ועקב כך גורמים לעליות מחירים והפקעת שערים, דבר המקשה מאוד על מצבם העגום בלאו הכי של בני ירושלים. הרבנים מעידים כי ”אין לאל ידם [של בני ירושלים] ואפי' לפרנס עצמם, ומה גם לפרנסת העניים והאביונים דמהדרא אפתחא בכל מעלי יומא דשבתא, כמו מאה נפשות...”. בשל כך קובעים הרבנים תקנה חדשה לתועלת הציבור: על העולים משלושת הערים המרכזיות - קושטא, שאלוניקי ואזמיר, לשלם סך עשרה גרושים לקופת הקהל, אשר יינתן בירושלים עצמה או בערים הנזכרות לידי פקידים שימונו לצורך זה. התקנה חלה בין על העולים ”ליזיארה” - היא נסיעה לצורך עליה על קברות הצדיקים וחזרה לאחר מכן, ובין על הרוצים ”לקבוע דירה” בירושלים. כמו כן ישנו מדרג תשלומים: איש, אשה פנויה, אשה נשואה וילדים הסמוכים על שלחן אביהם. על התקנה חתומים בעצם כתב ידם ארבעה-עשר מגדולי הדורות שקמו בעם ישראל:  הגאון האדיר רבי יצחק הכהן רפפורט אב”ד איזמיר בעל ה'בתי כהונה', ה'ראשון לציון' האשכנזי היחיד.  המקובל הקדוש בעל המופתים  רבי גדליה חיון מייסד ישיבת המקובלים 'בית אל', רבו של ראש המקובלים הרש”ש הקדוש, ושל הגאון רבי גרשון מקיטוב גיסו של הבעש”ט.  הראשון לציון רבי אברהם בן אשר , יצא לשליחות ביחד עם רבי יצחק זרחיה אזולאי אבי החיד”א. הראשון לציון רבי רפאל משה בולה בעל 'גט מקושר', נשיא ישיבת 'נוה שלום'.  הגאון רבי יונה נבון בעל 'נחפה בכסף', ראש ישיבת 'כנסת ישראל', רבו של החיד”א. הגאון  רבי יוסף בכ”ר אהרן ן' חסון בעל הבית המלך'. הגאון  רבי דוד יקותיאל הכהן , מהמסכימים על הספר 'ראשון לציון' לרבינו הקדוש רבי חיים בן עטר. הגאון  רבי נסים ברכה , חותנו של החיד”א.  הראשון לציון רבי רפאל מיוחס בכ”ר שמואל בעל 'פרי האדמה'. הראשון לציון רבי ישראל יעקב אלגאזי בעל 'שלמי חגיגה'. הגאון רבי יהודה ב”ר עמרם דיוואן בעל 'חוט המשולש', דודו של איש המופת רבינו עמרם בן דיואן. הגאון רבי אליהו רולו . הגאון רבי מאיר בכה”ר שבתי בנבנשתי . הגאון  רבי אברהם אלחדף . במסמך זה ישנם פרטים ייחודיים רבים ההופכים אותו ליחיד ומיוחד: * שטר זה אינו ידוע כמעט לחלוטין. מצוי רק אזכור לתקנת פקידי קושטא בענין זה. נוסח התקנה המקורית של חכמי ירושלים אינו מוכר אף לא מהעתקות מאוחרות, ואינו נזכר ב'ספר התקנות' הנודע.  * למיטב בדיקתנו, חתימות ידם של שני הרבנים הראשונים - רבי יצחק הכהן רפופורט ורבי גדליה חיון, לא הופיעו מעולם במכירות פומביות והנן נדירות באופן מיוחד.  * עצם חתימתם של שני הרבנים הנ”ל יחדיו  היא נדירה עוד יותר, שכן רבי יצחק הכהן חזר לירושלים רק שנה קודם לכן (בשנת תק”ט), ואילו רבי גדליה נפטר חודשים ספורים לאחר מכן (חודש אב תק”י).  * חמישה מהחותמים שימשו במשרת ה'ראשון לציון' בזה אחר זה, בין השנים תק”ט-תקל”ב. * חמישה מהחותמים הנם מהמסכימים על הספר 'ראשון לציון' לרבינו בעל ה'אור החיים' הקדוש. * רוב ככול החותמים הם מרבותיו, ידידיו או בני משפחתו של מרנא החיד”א. ה'תקנות' הירושלמיות היו לשם דבר, ולעיתים נחשבו כמעט כהלכה פסוקה. הן נקבעו על ידי חכמי העדות השונות לאורך השנים, ועסקו במכלול תחומי החיים. ישנה התייחסות מיוחדת להתעסקותו של רבי יצחק הכהן בענייני התקנות. וכך כותב הראשון לציון רבי משה מרדכי מיוחס: ”שכך היה מעשה פעה”ק ירו' תובב”א בבא הרב המופלא ריש מתא ר' יצחק הכהן מאיזמיר שנת תק”ט, והוא היה אחד מרבני עיר הקדש מקודם לכן והלך לאיזמיר וישב שם מ' שנה וחזר. ובחזרתו ביקש פנקס ההסכמות (-התקנות) הידוע לו בעה”ק ולא נמצא. ואז פרסם כמה הסכמות שהיה בקי בהן ולא רצה לחדש...” (ברכות מים דף פ”ה ע”א). לדברי הד”ר אריה מורגנשטרן, מאחורי תקנה זו אשר לכאורה עוסקת בענייני ממון גרידא, עומדת פרשה אשר ריגשה והסעירה את העולם היהודי. כידוע, מרן ה'אור החיים' הקדוש ורבי עמנואל חי ריקי כתבו בחיבוריהם, כי זמן הגאולה יחל בשנת ה'ת”ק. לאחר שעבר הזמן ולא נראתה ביאת הגואל, החל שוב מתח משיחי לקראת שנת תק”ח (”עלה ה'שח”ר”), אשר רבי שלום בוזגלו בעל ה'מקדש מלך' קבעה בחיבורו כשנת ראשית הגאולה. גם הגאון רבי יצחק רפופורט רומז לזה בהסכמתו לספר 'מגן אבות' וכן בחתימתו על שטר שד”רות. למעשה לא רק שלא החלה הגאולה, אלא אף בראשיתה של שנה זו פרצה מגיפה קשה אשר הפילה חללים רבים בירושלים, וכפי שכותב רבי גרשון מקיטוב לגיסו הבעש”ט. בעקבות כך, קבעו הרבנים מספר תקנות שונות אשר מטרתם הכללית היא הגברת הזהירות בענייני עבודת השם, על מנת להפוך את הקהילה בירושלים ראויה וזכאית לביאת המשיח. בין התקנות שנקבעו משנת תק”ט ולאורך התקופה שלאחריה עד לשנת תקי”ד: איסור על נשים לענוד תכשיטים, אפילו כלה בחופתה; איסור על רווקים מגיל עשרים ומעלה לדור בעיר; נקבע מחדש האיסור לשחק במשחקי קלפים והימורים, ועוד. (ראו על כך בפרק ”תקנות-מוסר ופעילות מיסטית בירושלים להבאת המשיח”, בתוך: דוחקי הקץ, עמ' 127-147). על פי האמור, ניתן לשער כי מטרתה הנסתרת של התקנה הייתה, למנוע עלייה בלתי מבוקרת של יהודים לירושלים, אשר ספק אם יסורו למרותם של הרבנים והוראותיהם. [1] דף נייר כתוב לרוחבו, 46X19 ס”מ בקירוב. מאחור נרשם בכתב יד מאוחר: ”תקנה מש' ”המתהל”ל”,