בידספיריט | מכתב ברכות עצומות ברוחניות ובגשמיות,

מכתב ברכות עצומות ברוחניות ובגשמיות, מאת הריי”צ מליובאוויטש. אוטווצק, תרח”ץ - מכתב עמוס בברכות עצומות ברוחניות ובגשמיות, בחתימת יד קדשו של האדמו”ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש. ממוען אל הרב אלי' מרדכי הלוי. אוטווצק (פולין), ערב השואה - כ”ז מרחשון תרח”ץ [1938]. המכתב אינו מופיע ב'אגרות קודש'. הוא נדפס בקובץ 'האהל' שנה ט”ז, (ירושלים, תש”ל), עמ' עט-עט. המכתב שלפנינו נכתב בערב השואה. כעבור זמן לא כביר שעטו הנאצים לתוככי פולין והריי”צ נאלץ שוב פעם לנדוד תוך סכנת חיים מוחשית (באותו הפרק נפוצו ברחבי העולם היהודי שמועות מזעזעות על רציחתו של הריי”צ בידי הנאצים). אולם מן המכתב לא ניכר כלל המצב הנורא השורר באירופה. הרבי הריי”צ ביישוב הדעת מוחלט, כאילו ישב בהיכל קדשו על מי מנוחות, מודה לנמען על ספרו ששלח אליו ומבקש ממנו שיוסיף וישלח אליו גם את ספריו הבאים. חלקו השני של המכתב עמוס כולו בברכות קדשו של הריי”צ, להצלחה כבירה ברוחניות ובגשמיות: ”והשי”ת ימלא משאלות לבבו לטובה ולברכה וישקוד באהלה של תורה מתוך הרחבת הדעת בגשם וברוח”. מה עוד צריך יהודי?! מן העניין לציין כי בתחילת שנת ה'תש”פ [2020], התעורר פולמוס האם ראוי לכתוב את פרט השנה 'תש”פ' בפ' כפופה, או 'תש”ף' בפ' סופית (האקדמיה ללשון המליצה לכתוב תש”ף). באותה העת פורסם מכתב מהרבי הרמ”מ מליובאוויטש אודות שנת תש”כ [המכתב הינו מג' תמוז תשי”ט וממוען אל הרב שמעון גליצנשטיין מירושלים]. במכתבו מורה הרבי שראוי לכתוב תש”כ בכ' כפופה והרבי מנמק זאת בכמה טעמים. בתוך הדברים כותב הרבי: ”והנה הוראה בזה לא שמעתי, אבל מיוסד על מנהג ישראל מאז ומקדם בכגון דא, והרי גם מנהג ישראל תורה היא”. מעניין ביותר שבמכתבו שלפנינו [ובמכתבים נוספים] כותב הרבי הריי”צ ”תרח”ץ” בצ' סופית.  האדמו”ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש - הריי”צ [תר”ם-תש”י], האדמו”ר השישי בשושלת חב”ד, מייסד ישיבות תומכי תמימים יחד עם אביו האדמו”ר הרש”ב. בשנת תר”פ הוכתר כממלא מקום אביו באדמורו”ת חב”ד. בעקבות פעילותו להפצת היהדות נאסר מספר פעמים ע”י השלטון הקומוניסטי, אך הוא לא נרתע והמשיך בכך במסירות נפש. בשנת ת”ש היגר לברוקלין והקים בה את מרכז חב”ד העולמי. [1] דף נייר, 24x16 ס”מ. מצב טוב-טוב מאוד. סימני קיפול עם קרעים זעירים בשוליים. כתמי זמן.