בידספיריט | תגלית היסטורית: דפי העתקה (קופי)

תגלית היסטורית: דפי העתקה (קופי) המקוריים אודות עליית מרן ה'חפץ חיים' לארץ ישראל - שני דפי-העתקה (קופי) מקוריים - מכתביהם של בני היהדות החרדית בירושלים אל רבם של כל ישראל מרנא ה'חפץ חיים' ואל גדול האדמו”רים בעל ה'אמרי אמת' מגור, אודות עלייתו ההיסטורית של החפץ חיים לארץ ישראל. אב תרפ”ה [1925]. לפנינו דפי העתקה אותנטיים (-הדפים העוקבים לדפים הכתובים בפנקס הרשימות), של המכתבים ההיסטוריים המתעדים את פנייתם הנרגשת של בני היהדות החרדית אל מרנא החפץ חיים, בבקשה שימהר לעלות לארץ ישראל, על מנת ללחום את מלחמת היראים לדבר ה' כנגד המהרסים והמחריבים. המכתב השני באותו הנושא נשלח אל גדול האדמו”רים - בעל ה'אמרי אמת' מגור, בבקשה שיפעיל את מלוא כובד השפעתו על מנת לזרז את עלייתו של החפץ חיים לארץ ישראל. (ראה הרחבה אודות ניסיון העלייה של החפץ חיים). מקובל לספר בשם הסבא קדישא רבי שלמה אליעזר אליפנדרי (ויש אומרים בשם הרב השד”ה - רבי חיים שאול הכהן דוויק), שכאשר שמע הרב על נסיון העלייה, קבע נחרצות שהחפץ חיים לא יצליח לעלות ארצה! וכל זאת למה? משום שאם יעלה לארץ ישראל, יהיה חייב לנקוט בעמדת אחד המחנות, שבהכרח תהיה כנגד עמדת הצד השני. והחפץ חיים - כיחיד הדור - צריך להיות מקובל על כל הפלגים והמחנות, ומוכרח אם כן, שלא יוכל לעלות לארץ. יש שפקפקו במסורת זו. המכתבים שלפנינו מעידים על הנסיון לשכנע את הח”ח לנקוט בעמדת אחד המחנות בארץ ישראל. לפנינו תגלית היסטורית מפרשיית עלייתו ארצה של מנהיג הדור, שאם הייתה יוצאת לפועל, ההיסטוריה בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט - הייתה ללא ספק שונה לגמרי. [2] דפי-העתקה מקוריים. כ-29x20 ס”מ. המכתב הראשון מיועד עבור החפץ חיים. לפנינו הדף הראשון, ללא סוף. המכתב השני מיועד עבור האדמו”ר בעל ה'אמרי אמת' מגור, עם מקום למילוי חתימות יראי ה', עם חתימה אחת. מצב טוב-בינוני. קמטים קלים. קרע בשולי אחד המכתבים, עם חסרון של תיבות בודדות. חריכות דיו זעירות. ראה קטלוג ווינר'ס מכירה 106 - מכתבו ההיסטורי של ה'חפץ חיים' אודות עלייתו לארץ, שנכתב כשלושה חודשים לאחר קבלת המכתב שלפנינו .  - - - רקע היסטורי: חלומו ותשוקתו הגדולה של ה'חפץ חיים' מעודו היתה לעלות ולכונן את עפרה של ארץ הקודש, והיה חדור געגועים והשתוקק להתיישב בה, כבר בשנת תר”מ התנה בתנאים שהתחייב לחתנו, שאם כי הוא מתחייב לתת לו מזונות, לא יהיה בעדם מלעכבו לעלות לארץ ישראל, כך נהג עם שאר חתניו, וכך התנה בשנת תרס”ג כשנשא את אשתו השניה מרת מרים פרידא. אולם דאגתו ועבודתו הכבירה למען ישיבתו, ומוסדות התורה בגולה מנעו ממנו להגשים את שאיפתו. למרות זאת לאחר הקמת 'ועד הישיבות', שה'חפץ חיים' ראה בו עוגן כלכלי לישיבות, שוב פנה להגשים את משאלת לבו ולעלות לארץ ישראל. משנודע על כך לרבני ליטא, נערכה אסיפה בבית הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי אב”ד וילנא, והוחלט לבקש מה'חפץ חיים' לדחות את נסיעתו על מנת לחזק בהשפעתו את 'ועד הישיבות'. פנייתו של הגרח”ע ל'חפץ חיים' נשאה פרי והוא אכן דחה את נסיעתו עד ער”ח אלול תרפ”ה, אז שלח מכתב פרידה לאחיו שבגולה וכל חבילותיו היו מוכנים לנסיעה, אך שוב באה אליו משלחת ראשי ישיבות, ובראשם הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ, אשר בכה בפניו בדמעות שליש שיישאר לפחות עד לאחר חג הסוכות כדי לסייע בהבטחת קיומן של הישיבות, וה'חפץ חיים' נענה להם בראשו ודחה את נסיעתו עד ליום האחרון שתעודותיו עמדו בתוקפן – יום שלישי פרשת לך לך תרפ”ו. ”הנה כמעט הייתי מוכן לגמרי ליסע לארץ הקדש” מספר רבי ישראל מאיר הכהן ”והנה מן השמים נחלשה זוגתי מאוד בחולי שיש בה סכנה גמורה, והוכרחנו ליסע עמה לבית החולים לווילנא, ובחסד השם יצאת מחזקת סכנה, אך עדיין צריכה לרחמים… וזה היה עיכוב על דרכי לעת עתה'. סוף הסיפור ידוע, בהמשך אותה שנה הבריאה אשתו (ראה שנות דור ודור ח”א עמ' רצב), ושוב השיג רישיונות חדשים, אך בדיוק באותו היום שהגיעו חלתה בתו, ולאחמ”כ כבר רופאיו ייעצו לו שהנסיעה במצבו הבריאותי הרופף וגילו המופלג מסוכנת, אז כבר השלים החפץ חיים ואמר שרואה שמן השמים מעכבים את נסיעתו (עיין על כל זה בספר החפץ חיים ופעלו לרמ”מ ישר, ח”ב עמ' תר”ח-תרי”ז).