קדוש ונורא: קמיע שקיבל הרב פתיה מן השמים! וכת"י הכולל את ההקדמה המפורסמת עם כל התנאים ללימוד הקבלה, בנוסח שונה מהנדפס

קדוש ונורא: קמיע שקיבל הרב פתיה מן השמים! וכת"י הכולל את ההקדמה המפורסמת עם כל התנאים ללימוד הקבלה, בנוסח שונה מהנדפס

"צב צבאות נצול מדיני הזרועות" (הקמיע שקיבל הרב פתיה מן השמים)

אוטוגרף ספר הקבלה הנודע 'בית לחם יהודה' - פירושו של המקובל האלוקי רבי יהודה פתיה על כתבי האר"י. לפנינו חמישה עמודים מתוך הספר בכתב יד קדשו של המקובל האלוקי רבי יהודה פתיה, כולל ההקדמה והקולופון. בסוף כתב היד תגלית קבלית שלא נראתה כמותה מעולם: קמיע בכי"ק הרב פתיה אותו קיבל מן השמים!

הקטעים שלפנינו הינם כאמור מתוך ספרו של המקובל האלוקי רבי יהודה פתיה  'בית לחם יהודה' - פירושו הנודע על ספר 'עץ חיים' למהרח"ו מתוך כתבי האר"י, פרק כ"ד - 'פרקי הצלם', פרקים ה-ו. עם תוספות ושינויים רבים מהנדפס. בסיום כתב היד שלפנינו כתב הרב פתיה קולופון, במרכז העמוד ובאותיות גדולות: "עד פה הגעתי ביום א' יו"ד סיון ש[נת] התרע"ו".

לאחר הקולופון כותב הרב פתיה בעצם כתב יד קדשו קמיע עוצמתי להגנה כפי שהוא קיבל מן השמים ביום שסיים לכתוב את 'פרקי הצלם', ואלו דברי קדשו: "ובאותו הלילה ראיתי שנתנו לי פתקא כפי מצב מבחן הלימוד שעשו לי ג' רבנים וכן כתיב בגוויה 'צב צבאות נצול מדיני הזרועות' ע"כ". הרב פתיה אינו כותב שהחיזיון היה בחלום ומסתבר שחיזיון נבואי זה היה בהקיץ. קטע פלאי זה שמר הרב פתיה בסופו של דבר לעצמו ולא הכניסו לספר והוא מתפרסם כאן לראשונה!

רבי יהודה פתיה שהיה ככל הנראה נסער כל כך מהחיזיון שראה, הפסיק באמצע כתיבת הספר (שממשיך לאחר מכן עוד עשרות פרקים), וכתב קולופון לספר, ומיד לאחריו כתב את ההקדמה לספר (ההקדמה שונה מהנדפס). ההקדמה והקולופון נדפסו שניהם כעבור 17 שנה (!) לאחר שסיים הרב פתיה לכתוב את הספר כולו, ההקדמה נדפסה כמקובל בראש הספר והקולופון בסופו. כמובן שבקולופון הנדפס שונתה השנה מתרע"ו שנת הכתיבה המקורית כפי שהוא מופיע לפנינו - לתרצ"ג תאריך סיום הספר כולו. וכך זכינו באורח נדיר ולא מוסבר באמצעו של כתב היד, גם בהקדמה לספר וגם בקולופון!

נקודה חשובה נוספת הראויה להדגשה היא, שכידוע ספרי הקבלה, ועל אחת כמה וכמה כתבי היד שביניהם הינם כספר חתום עבור רובם של הלומדים, קוד אלוקי ללא מפתח הקוד. ספרי קבלה מיוחדים נכתבו אך ורק כהקדמה לפני הכניסה לחכמת הקבלה. המפורסם שבהם הוא "שער ההקדמות" למהרח"ו, ספר עב כרס בן מאות עמודים המהווה הקדמה לחכמת הקבלה.

כתב היד שלפנינו המכיל כאמור גם את ההקדמה לספר הקבלי בית לחם יהודה, הקדמה המהווה שער ופתח למתחילים ללמוד את תורת הקבלה. הקדמה אותה כתב המקובל האלוקי רבי יהודה פתיה בשפה השווה לכל נפש ולא בשפת ה'קודים' הקבליים. בהקדמה שלפנינו מציב הרב פתיה בפני הבא להיכנס אל פרד"ס הקבלה, את התנאים הידועים שעליו לעמוד בהם (גיל, מצב גשמי ורוחני וכו'), ואת הכללים שעליו לשנן טרם הלימוד - עליהם מושתתת החכמה האלוקית.

המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה [תרי"ט-תש"ב], מגדולי המקובלים, תלמידו של ה'בן איש חי', כונה בפי חלק מהמקובלים 'הארי מבבל'. הוא השתדל להסתיר את ידיעותיו בקבלה, אך בעקבות מנהג שנתפשט בין נשות בגדד שמקורו מן הגויים, ולאחר שכל רבני בגדד ניסו ללא הועיל להפסיק ולאסור את המנהג הנ"ל, פרסם שכל מי שיש לה חולה בביתה ותקבל על עצמה לחדול מהמנהג הנ"ל תבוא אליו והוא יתפלל על החולה שיבריא. רבים עשו כדבריו וכאשר ראו כי החולים מיד מבריאים התפרסם כפועל ישועות. הוא הוא עסק רבות בפתרון חלומות, בתיקונים ובקמיעות עפ"י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת דיבוקים ורוחות רעות, כמופיע בספר 'רוחות מספרות'. בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל ובתקופת מלחמת העולם השניה חיבר תפילות ותיקונים עפ"י הקבלה, וארגן טקסי תפילה של גדולי המקובלים להצלת יושבי ארץ ישראל מידי הצר הצורר. מחבר הספרים 'בית לחם יהודה', 'מתוק לנפש' 'אפיקי מים' 'יין הרקח' וספרים נוספים.

[8] עמ', מתוכם [5] עמ' כתובים, 21X17 ס"מ. בגב כתב היד מופיעים מספר רישומים בערבית.

מצב טוב נקבי עש בודדים. מריחות דיו. קרעים קלים בשולים ללא חיסרון.