בידספיריט | יקר המציאות - כרך [95]
יקר המציאות - כרך [95] גליונות 'איל טיימפו'. לאדינו. איסטנבול, 1925-1926 - כרך הכולל [95] גליונות רצופים - שנה שלמה, מהעיתון החשוב ”איל טיימפו”, נדפס בשפת הלאדינו . איסטנבול, 25 סיטיימברי (=ספטמבר) 1925 - 8 בסיטיימברי 1926 [ה' תשרי תרפ”ו - כ”ט אלול תרפ”ו]. בראש הגליונות נדפס ”איל טיימפו” בעברית וערבית, ומתחת כותרת-משנה - ”אפאריסי איל מארטיס אי איל ב'יירניס די קאד'ה סימנאה”. בעיתון הובאו ידיעות אקטואליות רבות מהנעשה בארצות ובערים השונות. נִתָּן דגש מיוחד לתיאור המתרחש בקהילות היהודיות בממלכה העות'מאנית. כמו כן הובאו קטעי ספרות ועיון, פולמוס וניתוחי-אקטואליה. העיתון שלפנינו שהנו יקר המציאות ממש, משמש כמקור היסטורי נדיר ואולי אף יחיד במינו לידיעת קורות היהודים בקהילות טורקיה, וכן לחקר שפת הלאדינו, אשר בלהט הרעיון הציוני זכרה כמעט וחלף מן העולם . 'איל טיימפו' נוסד באיסטנבול בשנת תרל”ב 1872 על ידי חיים קרמונה, והוא נחשב לעיתון הראשון שנדפס בשפת הלאדינו, והחשוב ביותר מכל עיתוני הלאדינו בכלל. הוא יצא לאור בתחילה כיומון, ומשנת תרל”ה 1875 יצא לאור מספר פעמים בשבוע. בשנת תר”ע 1910 מונה דוד פרסקו למנהל ועורך העיתון, עד לפרישתו בשנת תר”ץ 1930. לא יצאו גליונות נוספים לאחר פרישתו. להרחבה אודות עיתון זה, גלול למטה. 966 עמודים. גליונות 95-1, שנה שלמה ללא חסרונות. חלק מהגליונות הם בני 4 דפים, וחלקם בני 6 דפים. 37x26.5 ס”מ. מצב טוב. כתמי זמן. כתמי רטיבות ומעט עובש בתחתית הגליונות. מספר קטעים דהויים מעט. בסוף הכרך חוסרים וקיפולים במספר דפים בפינה הימנית התחתונה, רחוק מהטקסט. נקב קטן בדף 177-178 עם פגיעה בתיבות בודדות. עמ' 885 נדפס (במקור) סמוך לקצה הדף, ושולי השורות נקצצו באותיותיהן האחרונות. כריכה מקורית פשוטה, בלויה. - - - מאמר אודות עיתון 'איל טיימפו' מאת ד”ר תמיר קרקסון, האוניברסיטה העברית בירושלים: 'איל טיימפו' נוסד באיסטנבול בשנת 1872, על ידי חיים קארמונה, והמשיך להופיע עד שנת 1930. העיתון נוסד כיומון – הראשון אי פעם בלאדינו. ביולי 1875, משהתברר לבעליו כי אין הצדקה כלכלית ליומון, החל 'איל טיימפו' להופיע שלוש פעמים בשבוע. בעשורים הבאים נעה תדירות הופעתו, לסירוגין, בין שלוש פעמים בשבוע לפעם בשבועיים. 'איל טיימפו' האריך ימים יותר מכל עיתון אחר בלאדינו, ובמילותיו של אבנר לוי, הוא ”ללא ספק החשוב שבין העיתונים היהודיים שהופיעו באימפריה העות'מאנית”. מייסד העיתון, חיים קארמונה, היה בן למשפחה איסטנבולית מיוחסת, שכמה מענפיה היו בעלי הון רב ונמנו על העילית בקהילה, בעיקר עד לרבע הראשון של המאה ה-19. קארמונה שימש כמו”ל, כמנהל וכעורך, והסתייע בבנו יצחק. עם פטירתו של חיים קארמונה, בשנת 1883, חולקו התפקידים: בנו, יצחק, היה למו”ל העיתון ומנהלו, ומירקאדו פרסקו מונה לעורך. שניהם שימשו בתפקידים אלה עד שנפטרו (קארמונה הבן ב-1916 ומירקאדו פרסקו ב-1910). אולם, 'איל טיימפו' מזוהה יותר מכל עם דוד פרסקו (1933-1853, להלן פרסקו), גדול העיתונאים בלאדינו בכל הזמנים, שעבד ב'איל טיימפו' קרוב לארבעים שנה. קודם לגיוסו ל'איל טיימפו', פרסקו עבד בעיתונים 'איל נאסייונאל' (איסטנבול 1878-1873) ו'איל טיליגראפ'ו' (איסטנבול, 1931-1878, מתחרהו הגדול של 'איל טיימפו'), וערך כתבי-עת ספרותיים-מדעיים בלאדינו, ובהם 'איל סול' (איסטנבול, 1880-1878), 'איל אמיגו דילה פ'אמילייה' (איסטנבול, 1886-1881) ו'איל אינסטרוקטור' (איסטנבול, 1888). הוא החל לעבוד ב'איל טיימפו' בשנת 1894, ובשלב מסוים היה לעורך העיתון בפועל. בשנת 1910 מונה פרסקו רשמית לעורך העיתון, תפקיד שממנו נאלץ לפרוש בשנת 1930 מסיבות בריאותיות. 'איל טיימפו', שסבל בלאו הכי מצמצום בקהל קוראיו בתקופת הרפובליקה הטורקית (ראו להלן), נסגר לאחר פרישת פרסקו מן העיתון. קהל היעד המוצהר של 'איל טיימפו' היה בני המעמד הבינוני העולה של היהדות העות'מאנית (ולאחר מכן הטורקית), נשים וגברים גם יחד. רוב קוראי העיתון חיו באיסטנבול, אך הוא הופץ גם מעבר לה, ברחבי המרחב דובר הלאדינו. בשנת 1908 הופץ ה'איל טיימפו' ב-900 עותקים, כאשר באיסטנבול רבתי חיו בשלהי המאה ה-19 קרוב ל-50,000 יהודים. כל עיתון החליף ידיים בין כמה וכמה קוראים; בהינתן שקרוב למחצית מיהודי איסטנבול היו ילדים ונערים, ושחלקים ניכרים מן האוכלוסייה הבוגרת (בעיקר נשים, אך גם גברים) לא ידעו קרוא וכתוב, הרי שרוב בני הקהילה האורייניים נחשפו ל'איל טיימפו'. העובדה שהעיתון הופיע בבירת האימפריה (ולימים בעיר הגדולה והחשובה ביותר ברפובליקה) ביססה, מטבע הדברים, את מעמדו ככלי תקשורת יהודי-עות'מאני גם מעבר לגבולות העיר. 'איל טיימפו' היה ביסודו עיתון חדשות. הוא כלל חדשות חוץ רבות (בדגש מסוים על חדשות שנגעו ליהדות העולם), וכן חדשות רבות על המתרחש ברחבי האימפריה העות'מאנית בכלל ובקהילותיה היהודיות בפרט. מקורן היה בדרך כלל בעיתונים בשפות שונות, ובהן שפות המערב ושפות שבהן הופיעו עיתונים אחרים באימפריה, כגון טורקית, יוונית וארמנית. כן הופיעו בעיתון קורספונדנציות ייחודיות לו. בדומה לעיתונים אחרים בלאדינו, 'איל טיימפו' פרסם גם ספרות יפה, פיליטונים, ספרות עיון וספרות שימושית בהמשכים – חומר מתורגם ברובו, בעיקר מצרפתית; רבים מפרסומים אלה נדפסו לאחר מכן בהוצאת העיתון כספרים וכחוברות נפרדות. האוריינטציה הספרותית של העיתון אף התרחבה בימיו של פרסקו כעורך, כמחבר-מתרגם שהיה מנוסה במלאכה זו בשנות עבודתו העיתונאית קודם ל'איל טיימפו'. העיתון ועורכיו שמו להם אפוא למטרה להעשיר את הקוראים, גברים ונשים גם יחד, ולהרחיב את היכרותם עם העולם הסובב אותם דרך היצירה הספרותית. בעשורים הראשונים לקיומו של העיתון לא הופיעו בו בדרך כלל פרסומות רבות, אלא בעיקר מודעות, לרוב רשמיות, של עיריית איסטנבול ושל הווקף.
