בידספיריט | ארכיון מסמכים מעזבונו של הגאון

ארכיון מסמכים מעזבונו של הגאון והעסקן הירושלמי רבי אהרן שמחה בלומנטל. כ-[120] מכתבים וגלויות. תגליות היסטוריות - מקבץ גדול של מסמכים, מעזבונו של רבי אהרן שמחה בלומנטל. תלמיד חכם חשוב ועסקן ירושלמי מוכר. בין שורות המכתבים שלפנינו נחשפות פרשיות ותככים ירושלמים, חלקן לא ידועות, וחלקן לא נחקרו בצורה מעמיקה, והאוסף שלפנינו שופך אור עליהן. אוסף ירושלמי חשוב.  להלן פירוט חלקי של המסמכים, כולל רקע היסטורי השופך אור על חשיבותם ההיסטורית של המסמכים ומעמדם הרבני והמדיני הרם של כותביהם וחותמיהם: אחת מתגליות באוסף שלפנינו הנחשפת כאן לראשונה: מכתבו של הרב חיים הכהן קוק משנת תרצ”ד בו הוא מכחיש את השמועה שיצא נגד הרב קוק כאילו הוא התיר לחלל שבת עבור שחרורו של זאב ז'בוטינסקי. ר' אהרן שמחה בלומנטל נולד בשנת תר”ל לאביו ר' יעקב בעיר סרדהיל (הונגריה) שהיה תלמיד מובהק לרבי יהודה אסאד, ובהיותו בן שנה עלו הוריו ארצה. התייישב בחצרו של ר' ישעיה ברדאקי בה גידל את משפחתו. כבר בנערותו התאבק ר' אהרן שמחה בעפר רגליהם של הת”ח ובעלי תריסין יושבי החצר. בשנת תרמ”ג, עם הקמת ישיבת ”תורת חיים” בידי רבי יצחק ווינוגראד היה ראש מתלמידיה הראשונים, ועמד לימינה משך שנים רבות. כבר בימי עלומיו יצא שמו לתהילה כאחד מבעלי התריסין המצויינים בירושלים. הצטיין בבקיאות ובחריפות, והיה שנון וממולח. בעודו תלמיד הישיבה החל לפרסם מאמרים תורניים והגותיים בכת”ע התורניים בעיר, ושמו יצא לפניו בין התורניים וגם בין המשכילים כצורבא דרבנן. הדחף לפרסום הגיגיו גרם שהוציא לאור עיתון משלון בשם ”המוריה”, שגליונו הראשון הופיע בניסן תרנ”ב. מטרת העיתון לדרבן פרחי כהונה לפרסום חידושי תורתם, וגם להפיץ ברבים הגיגים לאהבת ובניין ארץ ישראל. באותה שנה נשא את האשה שרה בת הגאון ר' טוביה אריה גולדברגר שהיה דיין בעיר וחתנו של עזריאל זליג הויזדארף. ברבות השנים היה מחשובי העסקנים בעיר, היה בין מקימי כמה ”חברות” לטובת היישוב. מלחמת העולם הראשונה המיטה חורבן ושבר על היישוב בכלל ועל ירושלים בפרט, ורא”ש עקר לניו יורק (תרע”ה), וכיהן כרב בכמה קהילות. בניו יורק יצא לו מוניטין כגדול תורה וכאדם בעל מדות תרומיות. כבר בראשית פעילותו נעשה מנהל המשרד הניו-יורקי של בית יתומים ”ציון” בירושלים שאחיו ר' אברהם יוחנן ייסד. הוא הקדיש את כל זמנו ומרצו למוסד זה. נוסף למוסד זה שבזכות עמלו, הועמד על בסיס נכון, פעל גדולות ונצורות למען כל המוסדות בירושלים, העיר שזכרונה לא מש ממנו לרגע. עבד מתוך מסירות נפש ממש, למוסדות ולאנשים פרטים, ונעשה כתובת רשמית ובלתי רשמית עבורם. מתוך עשרות המכתבים הנמצאים בלוט זה אנו למדים על ראשי מוסדות ואנשים שהיו מקרובים אליו וגם  זרים לו, ת”ח וסופרים, פונים אליו לבקשת עזרה. את עבודתו בקודש המשיך עד יומו האחרון בקיץ תשכ”ג, בהיותו בן 93. האוסף כולל מעל [120] מכתבים וגלויות. גדלים שונים. מצב כללי טוב מאוד.  - - - - פירוט חלקי של המסמכים, והרקע לכתיבתם. מאת ההיסטוריון והחוקר התורני הרב יחיאל גולדהבר, חבר מערכת קטלוג היודאיקה 'ווינר'ס': * המלצתו של רבי אברהם יצחק הכהן קוק עבור שד”ר בית היתומים, חתי”ק.  * מכתב מרתק מאת עסקני בית היתומים ציון בתוספת חתימת הרב קוק , אודות שני פקידים מהמוסד שנתפטרו והוציאו שם רע על רא”ש. במכתב זה זה הם מחזקים את ידיו. הוקלד על נייר של המוסד ולצידו כתוב: בנשיאות הכבוד של ראש הרבנים לארץ ישראל, רבנו גאון ישראל צי”ע מרן ר' אברהם יצחק קוק. מטעם ההנהלה חותמים: אברהם יעקב מירסקי, ברוך יודא בלוי, שמואל הכהן קוק, מאיר בלט. ולאחריהם הסכמתו של הרב קוק. אלול תרפ”ג. ז'בוטינסקי שהיה מנהיג ציוני מפורסם וממקימי 'הגדוד העברי' במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. ברם עם החלת המנדט הביטי בארץ, פנה עורף לממשל הבריטי והחל לפרסם מאמרים בעיתונות נגד הגישה של הממשלה, כשהוא מכנה אותה 'מדיניות אנטי-שמית' המעודדת את הערבים נגד היהודים. ביום הראשון של חוה”מ פסח תר”פ פרצו פרעות בירושלים וז'בוטינסקי התייצב בראש ההגנה על יהודי העיר. הערבים הפורעים רצחו, פצעו, שודדו, בזזו ושרפו ספרי תורה, כפי שמתאר הרב קוק זצ”ל בכאב באיגרתו (איגרות הראי”ה, ד' אגרות א'כה-א'כו). לאחר שניסו להגן על תושבי הרובע, אסרו הבריטים אותו ו-19 חברים בכוח ההגנה באשמת 'ביזת רכוש', הפרת סדר ואונס. ביום שבת שלאחר החג נפוצה השמועה כי הממשל מתכנן להעמיד את אותו למשפט מהיר שעלול להסתיים בגזר-דין מוות. בהסתמך על חוו”ד של משפטנים אשר יווכחו כי עונש מוות אפשרי במקרה זה, ועצומה מידית תשפיע על שלטונות המנדט, חייבו רבנים ובראשם הרב א”י קוק לאסוף חתימות של אלפי איש, המצהירים כי גם הם השתתפו בהגנת העיר, ומבקשים לעמוד למשפט לצד ז'בוטינסקי וחבריו. בסופו של דבר נדחה המשפט לשבוע שלאחר מכן ואיסוף החתימות נעמד דום. בהליך משפט מזורז של פחות משבוע ימים, נידון ל-15 שנות עבודות פרך. בחודש אב שנת תרצ”ד פרסם ז'בוטינסקי בעיתון 'הירדן', הוא העיתון הבית”רי שהוא ערך, מאמר על פרשיית המשפט, וכתב בין השאר שהרב קוק התיר לאסוף בשבת את החתימות, ולא עוד אלא בכבודו ובעצמו חתם והחתים בשבת, ואלו דבריו: היה זה יום השבת, כשנודע בירושלים על פסקי הדין, והרב קוק ביחד עם קהל גדול התפלל אז ב'חורבה'. הוא הפסיק את התפילה. ציווה להביא לו דיו ונייר וחתם ראשון על המחאה נגד אי-הצדק – בשבת! כשנודע לי הדבר הרהרתי הרבה: מה פירוש הדבר? יודע אני, שבמקרה של פיקוח-נפש צריך לחלל שבת, אולם כאן לא היה כל הבדל אם יחתמו היום או מחר! למה דווקא בשבת? ואז הבינותי את טעמו ופירושו של הדבר: הרי זוהי אותה הרוח שמרחפת בקדוש המפורסם של ר' לוי יצחק מברדיטשוב, כשהוא זועק בחוצפה גדולה כל כך כלפי קב”ה 'יושם קץ לדבר' שהרי כאן מדבר בן עם אביו: עולם מלא עוולות ואתה מצווה שאנו נערוך כאן את שבת-הקודש שלך, כמו תמיד, כאילו לא קרה כלום. לא! אבא! אני, בנך ועבדך,