בידספיריט | מכתבו ההיסטורי של החזו”א אודות

מכתבו ההיסטורי של החזו”א אודות 'קו-התאריך' בגלות 'שארית-הפליטה' ביפן - מכתב תורני ארוך, מוקלד במכונת כתיבה, בתוספת למעלה מ-[70] מילים בכתב יד קדשו של מרן ה'חזון איש'. במכתבו פורס ה'חזון איש' את שיטתו ההלכתית בסוגיית 'קו התאריך', ומכוחה הוא מכריע את הכרעתו ההיסטורית (והמנוגדת לשאר הפוסקים) מתי חל יום הכיפורים ביפן. מכתב היסטורי חשוב ביותר. כידוע, ישיבת מיר גלתה בימי השואה לקובה שביפן, ומשם הם שלחו את שאלתם אימתי חל יום הכיפורים ביפן (השוכנת 'מעבר לנקודת היום'). רוב הפוסקים בארץ סברו שעליהם לצום ביום הרביעי בשבוע, לעומתם, החזון איש סבר שיום רביעי הינו ערב יום הכיפורים ועליהם לצום ביום חמישי. החזון איש שלח מיד את הטלגרמה המפורסמת ליפן בה כתב: ”איכלו ביום הרביעי וצומו בחמישי ואל תחושו לשום דבר”. בטלגרמה ניתן היה לכתוב מילים ספורות בלבד, ולאחר מכן וכהמשך לטלגרמה, כתב החזון איש את המכתב שלפנינו בו הוא מסביר את עיקרי שיטתו ומה הביאו לפסוק בניגוד לשאר הפוסקים. את המכתב שלפנינו כתב החזון איש בשני העתקים, את העותק הראשון שלח לבני הישיבות הגולים ביפן, ואת העותק השני (שלפנינו) שלח לגרי”מ טוקצינסקי שמונה על ידי גדולי ירושלים לרכז את הטיפול בסוגיא. בעותק שלפנינו הוסיף החזון איש תוספות רבות בכתב יד קדשו, מעבר למה שנכתב בעותק שנשלח ליפן.  מכתבו של החזון איש נשלח באמצעות אחיינו הגרח”ש גריינימן שהוסיף בשולי המכתב ”נצטוויתי להמציא העתק זה לידי כבוד תורתו, חיים שאול גריינימן בהגר”ש שליט”א”.  מפרט: [1] דף נייר, כ 26X21 ס”מ. מוקלד במכונת כתיבה, בתוספת למעלה מ-[70] מילים בכתב יד קדשו של מרן ה'חזון איש'. כולל המעטפה המקורית. (ראה הרחבה באתר ווינרס). מצב טוב מאוד: סימני קיפול. מצורפים שני מכתבי הגרי”מ טיקוצינסקי אל החזון איש בעניין 'קו התאריך'. מכתב אחד נכתב לפני המכתב של החזון איש והשני כתגובה למכתבו של החזון איש: [5] דפים מוקלדים במכונת כתיבה ומלאים בהגהות בכתב יד הגרי”מ טוקצינסקי.   רקע והרחבה: אחת הפרשיות שהסעירו ביותר את העולם התורני בתקופת מלחמת העולם השניה, ואשר בה יצא החזון איש מגדרו ומהרגלו כצנוע ונחבא אל הכלים בעניני הוראה, וכאן נקט בפומבי עמדה עצמאית ותקיפה של פוסק יחיד ובר סמכא - בניגוד לדעת רבנים רבים אחרים, התחוללה כשעלתה על הפרק שאלת זמן השבת ויום כפור ביפן. בעיצומה של מלחמת העולם השניה הצליחו כמה מאות מבני ישיבות ליטא ופולין להימלט בניסי נסים מהחיה הנאצית ולהגיע לחוף מבטחים בעיר קובה שביפן, שם התעוררה השאלה אימתי עליהם לשמור את השבת מאחר שביפן היום מתאחר בשמונה עשרה שעות אחרי התחלתו בארץ ישראל (קובה רחוקה ממזרח ירושלים בקרוב ל-100–135 מעלות למזרח גריניץ'). ובעוד שבשבתות ויו”ט, הם יכלו לשמור שני ימים מספק ולהחמיר על עצמם, הרי שביום הכיפורים, הם לא יכלו לצום יומים, ויש בכך חשש פיקוח נפש, ועלתה השאלה מהו היום הראוי. בשאלה זו כבר דנו קדמונים ואחרונים, מרבינו הרז”ה שהרחיב בכך, ועד אחרון רבה של חרבין רבי אהרן משה קיסילוב, שהגיע לשם יחד עם פליטים ממלחמת העולם הראשונה, והם נהגו לשמור שבת כמו בארץ ישראל, אולם עתה היא התעוררה מחדש להלכה ולמעשה במלא עוצמתה, וגרמה למבוכה עצומה בקרב בני הישיבות והרבנים שהגיעו ליפן. קצרה היריעה מלהכנס לעצם שאלת 'קו התאריך' בהלכה, בהיותו נושא רחב שהספרות עליו רבה (ראה: אנציקלופדיה תלמודית בנספח לערך יום) רק נציין מה שנוגע לפולמוס בין הרבנים בארץ ישראל. ב - 12 לספטמבר 1941 הוא יום שישי כ' אלול תש”א, נתקבל בירושלים מברק הממוען 'אל הרבנים מישקובסקי, אלטר, הרצוג, סולובייציק, פינקל, מלצר בתי אורנשטיין ירושלים, ובו שאלה דחופה מ-350 יהודים מתחננים הצילו, ענו מיד באיזה יום לצום יום הכיפורים' ועל החתום 'אגודת רבנים ובעלי בתים מקובא'. הרב הרצוג כינס אסיפת רבנים, שעד היום לא ברורה במאת האחוזים זהות המשתתפים בה, הם הצביעו כל אחד לפי דעתו, ובמברק ההחלטה שנשלח לקובא ביום ז' תשרי תש”ב נרשם 'אסיפת הרבנים החליטה שתענית יום הכיפורים הוא ביום רביעי לפי חשבון הנהוג ביפן'. באותה עת שלח גם ה'חזון איש' מברק קצר וחד משמעי 'אכלו ביום הרביעי וצומו תענית יום כפור ביום חמישי ואל תחושו לשום דבר'. ה'חזון איש' כאמור יצא מגדרו ועמד על דעתו בתוקף, ואף שלח אגרות ומכתבים לירושלים ונתווכח עם הגרא”ז מלצר והרימ”ט להוכיח שהדין עמו, והדברים אף תועדו בקונטרס מיוחד 'שמונה עשרה שעות' שיצא בשנת תש”ג. כידוע שזו הייתה אחת מהפרשיות הראשונות שהחזו”א יצא מגדרו ועמד על דעתו בתוקף, ואף שלח אגרות לירושלים להתווכח עם הרב טוקצ'ינסקי ועם רבי איסר זלמן מלצר כדי להוכיח שהדין עמו. יתירה מזאת, במכירתנו 'קטלוג וינרס 106' פרסמנו מכתבו של החזו”א, בו הוא שופך מרורות על עצם הכינוס, אופיה וצורתה והחלטותיה. במכתב זה, שחלקו הראשון הוקלד וחלקו השני הושלם בכתב-ידו של החזו”א הוא תגובתו לדברי הרב טוקצ'ינסקי, וכדי לחזק את שיטתו. מי שטיפל בשילוח המכתב היה רבי חיים שאול גריינמן הכותב בתחתית המכתב: ”נצטוויתי להמציא העתק זה לידי כ”ת”. בספרו 'היומם' העתיק הרב טוקצ'ינסקי את תוכן המכתב, אבל כפי שהוא, טרם פורסם. המכתב הוא ייחודי ביותר, וחשוב לכל מי שתורת החזו”א קרוב ללבו. הסיבה שחלק הראשון הוקלד והחלק השני לא, היא משום שהחזו”א נתן להקליד את מכתבו, לפחות לשני עותקים, האחד שלח ליפן, והשני לרב טוקצ'ינסקי. * שימו לב: עמלת פריט זה חייבת במע”מ ללא יוצא מן הכלל.