בידספיריט | הרמב”ם של האדמו”רים רבי אלימלך

הרמב”ם של האדמו”רים רבי אלימלך מגרודז'יסק ובנו בעל חובת התלמידים - משנה תורה להרמב”ם, חלק ראשון - מדע, אהבה וזמנים. ברדיטשוב, תקע”ח [1818]. העותק של האדמורי”ם רבי אלימלך מגרודז'יסק ובנו האדמו”ר רבי קלונימוס קלמיש מפיאסצנא בעל חובת התלמידים. מגדולי וחשובי האדמו”רים בדורם. בשער ובדף שלפניו מספר חותמות בעלות של האדמו”רים הרה”ק רבי אלימלך מגרודז'יסק, ובנו הרה”ק רבי קלונימוס קלמיש שפירא. חותמת בעלות נוספת של בנו הנוסף של הרבי מגרודז'יסק, האדמו”ר רבי ישעיה שפירא. וכן רישומים בכתב יד המעידים על בעלות הצדיקים על הספר, וכן תולדות המשפחה החשובה. כמה מפעים ומרטיט להחזיק ביד את ספר המדע להרמב”ם ובו הלכות ”קידוש ה' ”. הספר בו הגה בעל 'חובת התלמידים' הרה”ק רבי קלונימוס קלמיש, אשר רבו כמו רבו הסיפורים אודותיו, עת שימש כמגדלור לעשרות אלפי היהודים השבורים בגיטו (ראה להלן) ובראשם הלך בראש מורם לקיים הלכה למעשה את המצווה הנדירה של קידוש ה'.  האדמו”ר הרה”ק רבי אלימלך מגרודז'יסק [תקפ”ד-תרנ”ב], מצד אביו: בנו של השרף ממוגלניצא, ונכדו של המגיד מקוז'ניץ. ומצד אמו - גיטל: היא הייתה בתו של רבי אלעזר מליז'נסק, בנו של רבי אלימלך מליז'נסק שעל שמו הוא נקרא. רבי אלימלך מגרודז'יסק היה מחשובי האדמו”רים בדורו, וייסד את שושלת גרודז'יסק. אשתו הראשונה הייתה בתו של רבי ירחמיאל מפשיסחא, בנו של 'היהודי הקדוש'. בשנותיו האחרונות נישא בשנית לחנה ברכה, בתו של רבי חיים שמואל הורוביץ מחנצ'ין. מנישואים אלו נולד לו בנו המפורסם, רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנא בעל 'חובת התלמידים'. מתורתו נדפסו הספרים: 'אמרי אלימלך' על התורה ו'דברי אלימלך' על התורה ומועדים. הרה”ק רבי קלונימוס קלמיש שפירא [תרמ”ט- תש”ד], בנו של הרה”ק רבי אלימלך מגרודז'יסק. גאון מופלא בנגלה ובנסתר. במקביל לאדמו”רותו בפיאסצנא, יסד האדמו”ר את ישיבת 'דעת משה' בורשה ושימש בה כראש ישיבה, באומרו: ”לחסידים המבוגרים יש להיכן ללכת וממי ללמוד, לא חסרים רבי'ים שיקרבו אותם. אני רוצה לקרב דווקא את צעירי הצאן, שלא ירעו בשדות זרים”. רבי קלונימוס קלמיש נודע בספרי ההדרכה שחיבר 'חובת התלמידים', 'חובת האברכים', 'אש קודש' וספרים נוספים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נלכד רבי קלונימוס קלמיש בוורשה, המכותרת על ידי הגרמנים. בהפגזות נהרגו בנו, כלתו ודודתו, וזמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הגרמני מתה גם אמו. למרות האסון האישי, ולמרות הצרה הכללית, סירב האדמו”ר להצעות בריחה שונות שהופנו אליו והעדיף להישאר עם חסידיו בגטו ורשה עד הסוף. האדמו”ר עשה מאמצים רבים בגטו לשמור על מסגרת החיים היהודיים. כך, למשל, עשה מאמץ עליון לאפשר גישה של נשים למקווה טהרה, לקיים את מסגרת החגים - אפיית מצה בפסח, וכדומה, קיום ברית מילה, ועוד. הוא ערך את שולחנותיו הטהורים, בלב התופת, במרתפים נסתרים של מפעלים נטושים, בהם התקבצו מאות ואלפים מהנשמות השבורות והגופים ההרוסים, שבדרשות החיזוק שהרבי נשא בפניהם, הוא רומם אותם מתוך עמק הבכא אל גבהים רוחניים. אותן דרשות מרטיטות קובצו על ידיו לספר 'אש קודש'. אותו קבר מתחת להריסות של בניין בגטו, וצירף לו מכתב בו ביקש שאם ימצא מישהו את הכתבים, שיקח אותם לארץ ישראל ויוציאם לאור, וכך היה. לאחר מרד גטו ורשה, גורש הרבי עם היהודים שנותרו בחיים למחנה הריכוז טרווניקי, ליד לובלין. שם נרצח, יחד עם שאר יהודי המחנה.  האדמו”ר רבי ישעיה שפירא [תרנ”א-תש”ה], בן הזקונים של הרה”ק רבי אלימלך מגרודז'יסק נודע באהבת ארץ ישראל שלו וכל חייו עסק בחיבת ציון וישוב הארץ, הוא פעל במרץ להביא חלוצים שומרי תורה ומצוות ולהקים בארץ ישראל ישובים דתיים ברוח התורה. עם קבלת הידיעות על היקף השואה באירופה, והירצחם של אחיו, ובמיוחד אחיו האהוב האדמו”ר מפיאסצנא וכל בני משפחתו, הידרדר מצב בריאותו, ובערב חג השבועות ה'תש”ה נפטר בירושלים, והובא לקבורה בבית הקברות בהר הזיתים. רעח דף, 39 ס”מ. נייר ירקרק. כרך מרשים. מצב טוב. כתמי זמן. נקבי עש. כריכת עור.