בידספיריט | הקדשה בכתב יד המקובל רבי

הקדשה בכתב יד המקובל רבי יעקב שאלתיאל ניניו, ראשית המאה ה-19 - ”ואני זכיתי לקבל פניו היקרות... וראיתי חסידותו ופרישותו מדרכי העולם הזה עוסק בתורה לשמה...” (רמ”ש גירונדי על הרב ניניו) פיסת דף קטנה (בגודל קמיע) ועליה הקדשה בכתב יד נאה ומסודר של המקובל הגדול רבי יעקב שאלתיאל ניניו שד”ר טבריה, בחתימתו הרבנית המצוירת. הקדשה זו ניתנה לגביר עזריה אוטלינגי.   המקובל רבי יעקב שאלתיאל ניניו [תק”ס-תר”ט], בעל אמת ליעקב. נולד בירושלים וקיבל בחכמת הקבלה מפי חכמי ישיבת המקובלים 'בית אל' וכך הוא מעיד על עצמו: ”מקטנותי, שם ישבתי כל הימים והלילות ארוכים, ובראש אשמורת אני לבדי, גרגר יחידי, קורא אני מפי ספרים ולא מפי סופרים”. הדפיס בליוורנו את ספרו החשוב 'אמת ליעקב' הכולל מפתח ערכים לכל כתבי מהרח”ו. רמ”ש גירונדי שהכיר את המחבר כותב בספר תולדות גדולי ישראל (עמ' 359) ”ואני זכיתי לקבל פניו היקרות בעברו דרך שליחותו, וראיתי חסידותו ופרישותו מדרכי העולם הזה עוסק בתורה לשמה...”. בהקדמת ספרו כותב הרב ניניו, שארבעה ניסים שנעשו לו הביאוהו להודות לה' יתברך על ידי הדפסת ספרו. וכך סיפר: בעת הרעש הגדול (רעידת אדמה) שהיה בטבריה, שהה רבי יעקב בבית הכנסת והיה קורא את ”קריאת שמע” בדביקות עילאית בהתפשטות הגשמיות ממש עד שלא הרגיש בנעשה סביבו. משסיים וירד מדביקותו, כבר עבר הרעש ומצא הוא סביבו כחמישים בני אדם שנהרגו – והוא באמצעם לא ניזוק במאומה. בגדיו אמנם היו מוכתמים בדם אך לא בדמו שלו, אלא של ההרוגים סביבו, ויהי לנס. נס נוסף נעשה לו בהיותו בירושלים כאשר פרצה שם מגיפה קשה שרבים חללים הפילה, ואשר הוא חלה בה גם כן, אבל בחסדי ה' הבריא, ולא זו בלבד אלא שהנס היה גדול שבעתיים בכך שהוא לא הדביק אחרים… שוב נעשה לו נס כאשר יצא לשליחות מצווה, ושודדים התנפלו על שיירתו, ובזזו כל המשאות שהיו בידם מלבד אמתחתו שלו שהייתה גדושה בכספים למען עניי טבריה. היא פשוט נעלמה מעיניהם! והנס הרביעי קרה כאשר עמד הוא לשהות בצפת לרגל חג השבועות בשנת תרצ”ד, ואז התגלה לו בחלומו שתהיה שם התקוממות של המוסלמים הארורים ויעשו הם פרעות בעיר יימח שמם, ולכן החליט להישאר בביתו בטבריה.  [1] דף נייר, 10X3 ס”מ בכתב יד המחבר וחתימתו המסולסלת הנאה.  מצב טוב מאוד. מעט כתמי זמן.