מי באר מים חיים, לבעל המופת הדיין מפאפא. הקדשה וברכות בכתי"ק המחבר לדיין מלעקענבאך

ספר מי באר מים חיים, על מסכת ברכות. מאת הגה"ק רבי משה יוסף הופמן "הפאפענער דיין", תלמיד המהר"י אסאד ורבו של הגרי"ח זוננפלד. מהדורה ראשונה. וויטצען, תרס"ו [1906].

בראש דף השער מתנוססת הקדשה נאה [בת 6 שורות] בעצם כתב יד קדשו וחתימתו המלאה, בשמו ובשם אבותיו של המחבר הק', המעניק את הספר במתנה ל"מאה"ג רבי בנימין דיין בק"ק לעקענבאך". הפאפענער דיין שזכה כידוע לגילוי אליהו ונודע בכח ברכותיו שאינן חוזרות ריקם, מברך בהקדשתו שלפנינו: "ויזכו ללמוד ממנו עמ"ש [עד מאה שנה?]... הק' משה יוסף במהר"מ ה"מ [האפמאן]".

הגאון הקדוש רבי משה יוסף הופמן - "הדיין מפאפא" ["דער פאפאנער דיין"; תר"ג-תרפ"ח], מגדולי גאוני וקדושי הונגריה ובסוף ימיו בירושלים. נודע כבעל מופת שזכה לגילוי אליהו ולגילוי ראובן בן יעקב (ראה הרחבה). נולד בסרדאהלי לרבי מיכאל, תלמיד החתם סופר, שכיהן כראש ישיבה בסרדאהלי. למד אצל אביו, אצל רבי יהודה אסאד, אצל רבי נטע וואלף ליבר ראב"ד פרשבורג ואצל הכתב סופר.

לאחר נישואיו כיהן כראש ישיבה בסרדאהלי. בשנת תרמ"ב התמנה לדיין וראש ישיבה בעיר פאפא. בין תלמידיו היו הרב יהושע בוקסבוים, רבה של גלאנטה והרב שבתי שפטל וייס משימאני. בשנת תרס"ו עלה לארץ ישראל והתגורר בבתי אונגרין. בירושלים התפרסם שמו כתלמיד וחכם וגאון והרב יוסף חיים זוננפלד ראה את עצמו כתלמידו. הוא ישב בבית הכנסת בבתי אונגרין וכתב את חידושי תורתו. שמו התפרסם בפאפא ובירושלים כבעל מופת ואף סופר עליו שזכה לגילוי אליהו. ספריו: מי באר מים חיים על התורה והש"ס.

מפרט: קלז דף. 33 ס"מ.

מצב; טוב. כריכת נייר שיש מקורית ונאה, מעט בלויה בשדרה.

-----------------------------------------------

גילוי אליהו וגילוי ראובן בן יעקב של הדיין הקדוש מפאפא:

1) סיפר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בשם אביו המקובל רבי חיים לייב שדרכו ביומא דחג השבועות אחרי תפילת שחרית בנץ החמה לבקר את הגה'צ רבי משה יוסף הופמן זצ"ל דיין דפאפא שהיה דר בסוף ימיו בעיה''ק ירושלים ת"ו. שנה אחת נכנס אל ביתו וראה שפניו נהירין באור מופלא רום מעלה והוא שרוי בשמחה יתירה יותר מהרגלו, וישאלהו לשמחה מה זו עושה ענה גאב''ד פאפא שבצעירותו למד בישיבתו של הגאון בעל ה'כתב סופר' זצ"ל והוה מרגלא בפומיה לומר משמיה דאבוה מרן ה'חתם סופר' זצ''ל שהעוסק בתורה בליל שבועות ללא היסח הדעת כלל - אין הכוונה לתענית דיבור גרידא אלא לתענית דיבור מעשה ומחשבה - זוכה לגילוי אליהו הנביא זל''ט, ועל כן היה הוא מנסה מדי שנה בשנה לקיים דברי החת''ס ולזכות לגילוי אליהו אך לא עלה הדבר בידו לשמור את המחשבה לבל יחשוב לרגע כמימרא בעניני העולם וכיו''ב. 'אבל בשנה זו פתחתי את הגמרא והתקשיתי בקושיא גדולה במשך זמן רב לפתע ניגש אלי זקן אחד וכששטחתי לפניו את שאלתי הסביר לי דבר דבור על אופניו בטוב טעם ודעת ואכן דבריו הוטבו בעיני ועצמתי את עיני כדי לסכם היטב את דבריו וכאשר פקחתי עיני פרח לו איש האמת וכבר עלה עמוד השחר והגיעה העת להתפלל ולקרוא קר''ש והבנתי שזכיתי לגילוי אליהו וזו סיבת שמחתי הגדולה'. (אוצרות הסופר קובץ ט עמוד עח; באר החיים שבועות תשע"ז).

2) "והבור רק אין בו מים" פירש רש"י אבל יש בו נחשים ועקרבים. המפרשים טרחו לתרץ את מה שכתוב שראובן התכוון למען הציל אותו מידם, וכי איזה הצלה יש בזה לזורקו בבור שיש בו נחשים ועקרבים? אלא מספרים שהיה צדיק גדול ומקובל שנקרא פאפאנער דיין שהיה גר בבתי אונגרין, ופעם אחת הגיע אליו איזה צדיק אחד וכשנכנס לביתו ראה אדם גבוה ביותר יוצא מביתו, ושאל את הפאפאנער דיין זי"ע מי הוא זה שיצא עכשיו, ענה לו שזה היה ראובן בן יעקב שבא להודות לי ולומר יישר כוח על הפירוש שפירשתי שראובן בדק וחיפש בור ריק בלי נחשים ועקרבים, ומדויק זאת מהמילים שאמר ראובן השליכו אתו אל הבור הזה, והכוונה היא דווקא לבור הזה שהוא נקי לגמרי, והאחים אמרו באחד הבורות והשליכו אותו לבור אחר שבו כן היו בו נחשים ועקרבים, אבל ראובן באמת התכוין להצילו גם מנחשים ועקרבים, וע"ז בא להודות לי שהתכוונתי נכון לכוונתו. ('דבר תורה לפרשת שבוע', 5 בדצמ׳ 2012).