מברק מפעים בכתי"ק שני גדולי הדור: הגר"י לוינשטיין והחזון-איש.

מברק מפעים בכתי"ק שני גדולי הדור: הגר"י לוינשטיין והחזון-איש.

"דרש רבי פנחס בר חמא: כל שיש לו חולה בתוך ביתו,  ילך אצל חכם ויבקש

עליו רחמים, שנאמר חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה" (בבא בתרא קטז ע"א)

מברק מפעים בכתב יד קדשו של גדול בעלי המוסר בדור הקודם הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין "רֶבּ חַצְקְל" המשגיח של שלושת מבצרי התורה: "מיר", "פוניבז'" ו"לומז'ה". נשלח אל גדול הדור מרן החזון-איש שהוסיף עליו [בגב המברק] חמש עשרה מילים בכתב יד קדשו. ירושלים-בני ברק, [תשי"ב] 1952.

המכתב נשלח בשנים הראשונות לאחר עלייתו של רבי חצקל ארצה משנחאי שבסין דרך ארה"ב. כפי המופיע במברק, נכדו של רבי חצקל בן בתו זלטה מלכה, רעייתו של חתנו הגדול רבי אפרים מרדכי גינזבורג (לימים ראש ישיבת מיר בארה"ב), הילד יהודה צבי חלה. רבי חצקל גאון המוסר ובעל האמונה היוקדת, נוקט בדרך בה נהגו אבותינו והוא מריץ מברק (!) אל גדול הדור ובו שם הילד ושם אמו לרפואה. 

בגב המכתב רשם החזון איש כמנהגו שמות נוספים לרפואה עליהם היה נוהג להתפלל את תפילותיו המפורסמות מלאות הדבקות בהן היה מגיע להתפשטות הגשמיות כידוע, בעודו מחזיק בידיו את הדף הקדוש מכל קדושות שלפנינו.

כידוע שכתבי יד קדשם של גדולי הדורות, לאו דווקא החסידים, היו משמשים כקמיעות בדוקים ומנוסים. כל כתבי יד קדשם, לאו דווקא ברכות, כמו בסיפור המופיע ב'חוט המשולש' על קמיע שנתן הגרעק"א ושם לא נמצאו שמות קדושים, רק נמצא כתוב "בזכות החידוש שחידשתי בתוס' בסוכה בעניין ענני הכבוד, שיהיה לו רפואה". ואפילו בדור שלפני האחרון, אצל הקדוש רבי מרדכי'לה מאושמינא, והדברים עתיקים. קל וחומר כתב היד שלפנינו שנכתב למטרות רפואה, והיה אחוז בידיו של החזו"א בשעת תפילתו ורשם בו בעצם כתב יד קדשו שמות רבים לרפואה ולהצלחה.

על עוצמת כתבי יד קדשו של החזון איש, ועל הכוח הסגולי אותו ייחס להם ה'חזון איש' בעצמו, העיד בעל המעשה הרה"ח לייבל סטעמפל נכד האדמו"ר מבאבוב (נדפס בספר מעשה איש): שבהיותו בחור יתום הוא נכנס לחזו"א להתברך עבור זיווג הגון, החזו"א שהיה אביהם של יתומים וצערו של הבחור נגע ללבו, כתב 'קוויטעל' עם שם הבחור ושם אמו והכניסו כסגולה לתוך ספרו 'חזון איש' קידושין!

השולח הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין - 'רֶבּ חַצְקְל' [תרמ"ה-תשל"ד], מגדולי בעלי המוסר. שימש כמשגיח הרוחני של ישיבות: מיר, לומז'ה ופוניבז'. היה תלמידם של: בעל ה"חפץ חיים", הרב ירוחם ליבוביץ, הרב נחום זאב זיו (בנו של הסבא מקלם) ושל הרב צבי הירש ברוידא. הוא נהנה מעט מאד מן העולם הזה. צם יותר ממה שאכל. בהספדו עליו אמר הרב שך כי "המשגיח הוא עובד ה' הכי גדול שראיתי מימי". בשנות השואה בשנחאי ראו תלמידיו באופן מוחשי, כי על החלטותיו היו מחוץ לדרך הטבע, ויד ההשגחה הורגשה בהם במוחש.

הנמען מרנא ורבנא רבי אברהם ישעיהו קרליץ [תרל"ט-תשי"ד], הנודע על שם ספריו כבעל החזון איש, גאון וצדיק בקי בכל מכמני התורה, היווה דוגמא לשיא של 'עמל התורה', ונודע בעל מופת שמילה מברכותיו לא שבה ריקם. בט"ז בתמוז תרצ"ג עלה החזון איש יחד עם רעייתו לארץ ישראל, כאן התקבל עד מהרה כאחד מגדולי הדור (בעקבות איגרת שהריץ רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי מווילנא לארץ ישראל בה הודיע לעם היושב בציון ש"עלה ארי מבבל"). החזון איש נחשב לגדול מנהיגי הציבור החרדי בארץ ישראל ומתווה דרכו בתקופה הסוערת שלאחר קום המדינה. 

מפרט [1] דף נייר, 21 ס"מ. מברק רשמי של דואר ישראל. מצדו הקדמי [13] מילים בכתי"ק רבי חצקל ומצדו האחורי [15] מילים בכתי"ק החזו"א.

מצב; בינוני-טוב. כתמי זמן. דהיה קלה של כתי"ק רבי חצקל. קרעים קלים עם פגיעה במילים בודדות.