תוכן חשוב מאוד: מכתב האדמו"ר מצאנז זיע"א אל מנחם פרוש

תוכן חשוב מאוד: מכתב האדמו"ר מצאנז זיע"א אל מנחם פרוש

מכתב ארוך ומכונן בדרך המסורה בענייני חינוך הצאצאים. מאת האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג הגה"ק רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם. נשלח אל נזר העסקנים הרב מנחם פרוש. [ניו-יורק], ח"י אלול תשי"ב לפ"ק [1952].

במכתבו מדבר הרבי בשבח הלימוד בלשון המורגל לנו מאבות אבותינו [מבטא אשכנזי] ומכל שכן לנו בני אשכנז אשר הרא"ש העיד שהתורה מקובלת ביד בני אשכנז וח"ו לשנות למבטא ספרדית וק"ו בן בנו של ק"ו עתה שהוסיפו לבדות להם הכופרים למיניהם לשנות הלשון מכל וכל מה לנו ולהם".

מפאת חשיבותו נדפס המכתב במלואו [מלבד שם הנמען] בספר ליקוטי שפע חיים - חינוך א' [עמוד 19], תחת הכותרת "מכתבי הדרכה - אל תיטוש תורת אמך".

הרבי משתמש במכתב בביטויים המזכירים את קנאותו של זקנו הק' הדברי חיים מצאנז: "ואם גזרת המושל יעלה ללמוד שפת המדינה... כל ערום יעשה בדעת... אבל כל איש מאמין ימסור נפשו לחנך בניו... וכאשר כתב דודי ז' הגה"ק בעל דברי יחזקאל זצ"ל שקבלה לנו מאבותינו כל זמן שלא יתבטלו הפורצים לא יתבטלו הגודרים".

בעוד שטרם השואה היה הרבי אנטי-ציוני מובהק, אך לאחר עלותו לארץ ישראל הוא הפגין גישה פרגמטית כלפי מדינת ישראל. לצד הפרגמטיות לא נטה בשום אופן לציונות.

הרבי הקדוש שנודע במופתיו העצומים, מכביר מברכותיו במכתב: "וחפץ ה' בידכם יצליח להרבות גבול הקדושה ולהגדיל תורה ולהאדירה אכיה"ר... ויסיפו פעלים לכבוד התורה ולומדיה כאוות נפשם שיתקדש ש"ש על ידם אמן. כ"ד ידידו דו"ש ומאוה לו כוח"ט בסש"צ לאלחוט"ש... הק' יקותיאל יהודה הלברשטאם"

האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג [תרס"ה – תשנ"ד; מכונה ע"ש ספריו שפע חיים ודברי יציב], מחשובי האדמו"רים בדור הקודם. נודע כצדיק ובעל מופת, וגם כגאון עצום בנגלה. היה דמות מופת ייחודית של צדיק מדורות קודמים שפעל גדולות ונצורות בשמים ובארץ.  בי"ט בכסלו ה'תש"ך עלה לישראל והתיישב בנתניה. הקים ישיבות וקריות בארץ ובעולם. הקים את בית החולים לניאדו בנתניה ואת מפעל הש"ס העולמי. 

ביוגרפיה: נולד ברודניק לרבי צבי הירש הלברשטאם שהיה אב בית דין העיר, ולחיה מינדל. הוא נין לרה"ק רבי חיים הלברשטאם (בעל ה"דברי חיים") מצד אביו, ובן נינתו של הרה"ק רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב (ה"בני יששכר") מצד אמו. כבן 18 התחתן עם קרובת משפחתו פסיה (פעסיל) טייטלבוים, בת האדמו"ר מסיגט הרב חיים צבי טייטלבוים, ונולדו להם אחד עשר ילדים. בשנת ה'תרפ"ו, בגיל 21 נתמנה לרב "הקהילה הספרדית" (דהיינו חסידית) בקלויזנבורג ועמד שם בראש הישיבה. קהילה זו הורכבה מחסידי העיר, בעיקר חסידי סיגט, שהתפלגו מהקהילה האורתודוקסית של הרב משה שמואל גלזנר, בין היתר על רקע תמיכתו של האחרון בציונות. 

רבותיו: בגיל 14 הוסמך להוראה בידי רבי מאיר אריק ואחרים. בבחרותו למד בעיקר אצל הרב דוד צבי (טאבלי) זעהמאן מדוקלא, מחבר הספרים "קב זהב" ו"מנחת סולת", שגם הוא הסמיכו. למד גם אצל רבי איציקל, ראש ישיבה בקליינווארדיין, אצל רבי משה צבי לנדא, ואצל רבי משה חיים סגל ליטש רוזנבוים, ראש אב בית דין פרשבורג. בהמשך נסע לפולין ללמוד אצל רבנים נוספים, בהם רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה. הוא נסע לחצרותיהם של אדמו"רי בית צאנז, בפרט רבי חנה מקאלשיץ ורבי ישעיה מטשחיוב, וכן לחצרות אדמו"רים אחרים בפולין, גליציה והונגריה.

בתקופת השואה: על תקופה זו מספר הרבי: " הייתי כמה שנים במחנות ההשמדה של הנאצים חוץ ממה שרצחו לי את אחד עשר ילדי את אמי אחיותי ואחיי מכל המשפחה נותרתי לבד בחיים. ראיתי מה נקרא אכזריות, אני זוכר כמו היום, שירו לי ביד פחדתי ללכת למרפאות הנאצים שגם שם היו רופאים אבל ידעתי שאם אכנס לשם לא אצא חי ח"ו..... ניגשתי לעץ למרות הפחד מהנאצים וקטפתי עלה מהעץ והידקתי אותו על הפצע כדי שיעצור את הדם ואחר כך קטפתי ענף וקשרתי סביב כדי שיחזיק וה' עזר ותוך שלושה ימים הבראתי אז קיבלתי על עצמי שאם ה יתן לי חיים ואבריא ואצא מכאן מהרשעים האלה שנראתי אז כמו מוזלמן אבנה בית רפואה שבית רפואה זה יהיה מיוסד עלכך שהרופאים והאחיות יאמינו שיש אלוקים בעולם וידעו שכשניגשים לרפא חולה עושים את המצווה הגדולה ביותר בתורה . "

מפרט: [1] דף, 28 ס"מ. מוקלד במכונת כתיבה בחתי"ק הרבי ורישומי "התקבל" [מר' מנחם פרוש] ו"הועתק" [מעורכי ה'שפע חיים' ששם נדפס המכתב].

מצב טוב מאוד. כתמי זמן. סימני קיפול. נקבי תיוק.