בידספיריט | היסטורי, נדיר [ואקטואלי]: נוסח החרם

היסטורי, נדיר [ואקטואלי]: נוסח החרם המקורי נגד ה'שקאלעס'. בחותמם המקורי של גדולי ירושלם. - ”גם אם יתקבצו כל חכמי ישראל אינם רשאים ואינם יכולים להזיזו אפילו זיז כל שהוא” (המהרי”ל דיסקין) גליון החרם המקורי בו אוסרים שלושת ענקי הדור קדושי ירושלים -  המהרי”ל דיסקין, התורת חסד מלובלין ורבי שמואל סלאנט - לשלוח את הילדים ללמוד בבתי הספר 'שקאלעס', בהם מלמדים לצד לימודי הקודש גם מעט אנגלית ולימודי חול. בשולי המסמך מופיעות חותמותיהם המקוריות של הרבנים [בדיו כחולה]. ירושלים, תרנ”ו [1896]. כבר היו דברים מעולם, בשנות ה'ת”ר [המאה ה-19] החלו אנשי תנועת ההשכלה לנעוץ את טלפיהם בתוככי עיר הקודש. הם לא הגיעו אליה כחופשיים גלויי ראש, אלא כיראים ושלמים, אחד מהם אף נהג להתעטף במשך כל היום בטלית ותפילין. הם הקימו מוסדות לימוד בהם למדו בעיקר לימודי קודש, ושעה מועטת למדו שם גם את השפה האנגלית ומעט לימודי חול. אולם קדושי ירושלים בעיני הבדולח שלהם הצופות למרחקים זיהו את ההרס והארס שאותם משכילים טומנים מתחת לחזותם המהוגנת והחרימו את אותם בתי הספר שנקראו ביידיש 'שקאלעס'. כתב החרם הראשון נכתב בשנת תרט”ז על ידי גדולי ירושלם הגאון רבי יוסף זונדל מסלאנט [ראה אודותיו קטלוג זה 'כתב-יד חשבון הנפש'] ועימו הגאון רבי ישעיה ברדקי. בשנת התרנ”ו כאשר החרם התרופף מעט ובקצה המחנה היו כאלו שניסו לפרצו בטענה שכדי להשתלב ולהתפרנס זקוקים לידע בסיסי באנגלית ובמקצועות החול, או אז פרסמו שלושת ענקי ירושלים את הכרוז שלפנינו בו הם מודיעים כי החרם שריר וקיים ואין כח ביד שום בית דין לבטלו מעתה ועד עולם. על החתום בחותמות הדיו האישיות שלהם - גדול הדור המהרי”ל דיסקין, הגאון האדיר רבי שלמה זלמן מלובלין בעל התורת חסד ורבה הנודע של ירושלים הגאון רבי שמואל סלאנט.  כיום כאשר השלטונות מנסים להחדיר לימודי ליבה אל תוך תלמודי התורה וישנם מנהלים המקבלים עליהם את תכתיבי השלטון תמורת תקציבים - מה יענו מוסדות החינוך בירושלים, עליהם חל חרם הקדמונים שאין לו הפרה עולמית, כמופיע בכתב החרם שלפנינו, בו מזהירים קדושי ירושלים [הן מבית דין פרושים והן מבית הדין חסידים] שאין כח ביד שום בית דין לבטל את החרם על ה'שקאלעס'?! מצב; כתמים וסימני קיפול, משוקם מקצועית. גדול הדור הגאון רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין [תקע”ט-תרנ”ח], מענקי הדורות שקמו בעם ישראל. רבן של הערים החשובות קובנה, לומז'ה, מינסק, שקלוב ובריסק, ובשנת תרל”ז עלה לירושלים והטביע את חותמו על הנהגת העיר ומנהגיה. הגר”ח מבריסק התבטא אודותיו שבמקום שמסתיימים כל התארים הנוהגים, שם מתחיל שבחו. מרן ה'בית הלוי' אמר עליו לבנו הגר”ח, ”עדיין לא הגענו לחצי המורא שיש לנו לירא מאותו גאון וקדוש”. הגאון רבי אליהו חיים מייזל אב”ד לודז' אמר עליו: ”הוא רבן של כל בני הגולה וכולנו נגדו כקליפת השום”.  הגאון רבי שמואל סלאנט [תקע”ו-תרס”ט], ”גאון ישראל אשר הארץ האירה מכבודו ונתפרסם בכל העולם בתורתו וחכמתו כחכימא דיהודאי ועוצם גבורתו בהוראה אשר היה יחיד ומיוחד בזה. גם היה מפורסם מאד בקדושתו העצומה” (הגר”ש אוירבך בהסכמתו ל'אדרת שמואל', ירושלים תשע”ד). כיהן כרבה הנערץ של ירושלים במשך כשבעים שנה, ומנהיג כל קהילות האשכנזים בארץ ישראל. בשנת תר”א הוזמן לארץ ישראל לכהן פאר ברבנות ירושלים ובהנהגת עדת הפרושים.  רבי שניאור זלמן [פראדקין] מלובלין [תק”צ-תרס”ב], מכונה גם הגאון מלובלין והתורת חסד על שם ספרו. רב ופוסק חב”די, היה מגדולי תלמידי האדמו”ר מליובאוויטש בעל ה'צמח צדק'. בצעירותו כיהן כרבה של הקהילה החסידית בדווינסק, אחר כך היה רבה של לובלין במשך 28 שנים. עלה לירושלים בשנת תרנ”ב [1892] והיה ראש בית הדין 'חסידים' בירושלים עד פטירתו ביום ד' סיון תרס”ב [1902].