בידספיריט | יקר המציאות! שבחי ירושלים. הספר

יקר המציאות! שבחי ירושלים. הספר הראשון לקברי הצדיקים ע”פ האריז”ל. עותק מיוחס. הגהות - ”הא לכם זרע קודש אשר לא היה לעולמים... מה שכתב מהרח”ו ממה שקיבל מרבינו האר”י” (מתוך נוסח השער) דפוס ראשון: ספר שבחי ירושלים, הספר הראשון שקיבץ את מקומות ציוניהם הקדושים בארץ ישראל של הנביאים, התנאים, האמוראים ושאר הצדיקים כפי שגילה ברוח קדשו האר”י ז”ל. ליוורנו, תקמ”ה [1785]. ספר נדיר ביותר. נראה פעם אחת נוספת מלבדו במכירות. נמצא במחלקת נדירים באוסף הספרייה הלאומית בירושלים.  האר”י הקדוש צעד עם החבריא קדישא בארץ ישראל וגילה את מקומות קבורתם של הצדיקים. כמופיע בכתבי האר”י על ידי מהרח”ו [שער הגלגולים דף רפט ע”ב] וז”ל: ”כי הוא היה רואה ומסתכל בנשמות הצדיקים... בהיותו על קבריהם ששם נפשותיהם עומדות... וע”י זה היה יודע קבר כל צדיק וצדיק והיה מדבר עמהם ולומד מהם כמה סתרי תורה”. קביעות אלו התקבלו בקרב כל גדולי ישראל כבירור וודאי למקום קבורתם של אותם הקדושים שלא נודע עד אז, וכל קבר שלא גילה אותו האר”י (לדוגמה: קבר שמואל הנביא), גם אם התגלה אחר כך, הרי הוא מוטל בספק. הספר הקדמון 'שבחי ירושלים' שלפנינו קיבץ לראשונה את אותם המקומות מתוך כתבי האר”י וכינסם לתוך ספר מיוחד בצירוף תפילות קבליות לאומרם על קברי הצדיקים. לאחר מכן נדפס הספר במהדורות רבות, כולל בדפוס שפירא שבזיטומיר. לפנינו המהדורה הראשונה והנדירה עד מאוד. עותק מיוחס: הספר שלפנינו היה שייך בזה אחר זה לשלושת חכמי ומקובלי הספרדים (לפחות) שחתימותיהם ושיוכי הבעלות אליהם מופיעים בין דפי הספר. הבעלים הראשונים היה החכם הנודע רבי אברהם חי מוסאפיה, בעל 'שו”ת חיים וחסד' הנודע בכינויו ”אחי”ם” (על שמו הקים חכם אהרון עזריאל את ישיבת המקובלים 'שבת אחי”ם'), החותם בראש השער: ”לה”ו הצעיר אחי”ם ס”ט”. חכם אברהם חי מוסאפיה עלה בסוף ימיו מליוורנו לירושלים, ביחד עמו העלה את העותק המקודש שלפנינו המלא בגעגועים לאדמת הקודש ולקברי הצדיקים הטמונים בה, ואין כל ספק שעם עותק זה גופא נהג לבצע את התיקונים על קברי הצדיקים. בדורות מאוחרים יותר היה הספר ברשותם של שני חכמים נוספים חכם אברהם עזריאל ראב”ד העדה הספרדית בירושלים ומגדולי חכמיה וראש ישיבת המקובלים 'שבת אחים' ע”ש חכם אברהם חי מוסאפיה הנ”ל (כך הגיע כנראה הספר לרשותו). בראש השער מופיעה חתימת הבעלות שלו ”אברהם עזריאל ני”ו ס”ט” ולפניה מופיעה חתימת בעלות נוספת של רעו הקרוב המקובל חכם יצחק באדהב המשלב את חתימת הבעלות שלו עם חתימת הבעלות של חכם עזריאל: ”אני יצחק ב”ה מיכאל בדאהב קניתיו מוה”ר אברהם עזריאל ני”ו ס”ט”. כמו כן לאורך הספר מופיעות הגהות רבות וחשובות, המתקנות טעויות רבות בספר. כפי הנראה אחד מבעלי הספר חפץ להדפיסו מחדש ולכן הגיה אותו מטעויות. סימוכין לכך ניתן לראות בהוראה למדפיס בדף לט/1 בה נכתב בכתיבה מזרחית ”עד כאן ידפיס ולא עוד”. אין כל ספק שהצדיקים שהיו בעלי הספר צעדו עם העותק הזה גופא בקברי הצדיקים המופיעים בו, בירושלים, בגליל, בשכם ואף בסוריה ונשאו מתוכו את תפילותיהם הקבליות לישועת הכלל והפרט ולביאת משיח צדקנו בב”א. בעלי הספר הראשון חכם אברהם חי מוסאפיה [נולד בשנת תקנ”א], ראשית תורתו למד מפי אביו, חכם חיים יצחק מוסאפיה, מחבר הספר 'חיים וחסד'.     בשנת תרכ”ז (1867) הדפיס את ספרו 'תהילה לדוד' בעיר ליוורנו בדרום-מערב איטליה. בשנת תרכ”ח (1867) סיים לכתוב בכתב יד את ספרו 'כנפי יונה' - דרשות, בעיר טריאסטה בצפון-מזרח איטליה. וכן חיבר את הספרים 'פת לחם' - על תהילים; פרפראות לחכמה; 'זכור לאברהם' - דרשות בשבעה כרכים, חלקם בין השנים תקצ”ט (1838)-תר”ח (1848); 'דרושים לשבתות מיוחדות'; 'חידושי תורה ומדרשים' בשלושה כרכים; 'דבר בעיתו' - דרושים על התורה. 'מזמור לתודה' - תהילים; כן מופיעות הערות שרשם בכתב ידו על ספר 'תיקוני הזוהר'. ספרים אלו עדיין עומדים בכתב יד בספריה הלאומית.     בשנת תרל”א (1871) עלו לארץ ישראל רבים מיהודי אזור בוסניה. חכם אברהם חי מוסאפיה ביחד עם הגביר משה פניצי, הקימו בירושלים ישיבה עבור העולים. חכם אברהם חי מוסאפיה, שהיה אמור לעלות איתם ולשמש ראש הישיבה, נפטר ולא זכה. הגביר משה פניצי רכש את ספרייתו של חכם אברהם חי מוסאפיה והעלה אותה לישיבה בירושלים. הישיבה נקראה על שמו של חכם אברהם חי מוסאפיה - שבת אחי”ם, ובראש הישיבה עמד, חכם אברהם עזריאל, ראש ישיבת המקובלים 'בית אל'.     שתי תקנות מפורסמות שהתקבלו בקרב כלל ישראל מיוחסות לחכם אברהם חי מוסאפיה עריכת 'בת מצוה' לבת, ואמירת 'נשמת' כסגולה. הרב עובדיה יוסף בספרו יחווה דעת (שו”ת יחווה דעת חלק ב סימן כט) מביא את המקור למסיבת 'בת מצווה': ”וכן כתב הרה”ג רבי אברהם מוספייא, בתשובה כתיבת יד, והובאה בקובץ נועם חלק ז' (עמוד ד'), שמי שעושה סעודה ביום שנכנסה בתו בחיוב המצות, שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד נראה שסעודת מצוה היא”. כמו כן, בפירושו של חכם מוסאפיה תהלה לדויד על תהלים (ליוורנו תרכ”ז) דף קעו ע”ב, סי' יט כתב: ”סגולה להנצל מן הצרה. יקבל עליו, דאחר אשר ינצל מן הצרה אשר נמצא בה לומר 'נשמת כל חי' בתודה וקול זמרה, בשפה ברורה ובנעימה קדושה, בפני עשרה אנשים. ובזה נצולו רבים, והוא בדוק ומנוסה. כך כתב בספר קמח סלת משם רבינו יהודה החסיד זצוק”ל”. כיום פשט המנהג ובכל חצות לילה מתקיימת תפילה שכזו ברחבת הכותל המערבי. בעלי הספר השני חכם אברהם עזריאל [תרכ”ב – תש”ז], היה מגדולי רבני ירושלם ובשנת תרמ”ו בהיותו כבן כ”ד שנה כבר נתמנה להיות מדייני העיר ואחר כך נתמנה למשרת ראב”ד בה כהן עד עת פטירתו. עמד בראש ישיבת המקובלים 'שבת אחים' סבו רבי אהרן עזריאל. מצד אביו היה צאצאו של הרב אליעזר פאפו.      בשנת תרמ”ה מונה לשמש כדיין בבית הדין של הרב חיים נסים ברוך (לאחר מספר שנים שימש כאב בית הדין הזה עד לסוף ימיו). לאחר תקופה שימש כדיין בבית הדין של הרב וידאל חנוך אנג'יל,