בידספיריט | תגלית: שני חיבורי המקובל האלוקי

תגלית: שני חיבורי המקובל האלוקי רבי אברהם מרציאנו גדול תלמידי ה'אביר יעקב' - תגלית עצומה בתורתם של חכמי ומקבלי מרוקו - שני חיבורים שלא נדפסו מעולם, בכתב יד קדשו של המקובל הגאון הקדוש רבי אברהם מרציאנו - מגדולי תלמידיו של המקובל האלוקי רבי יעקב אבוחצירא והיחיד שזכה ממנו לקמיע (ראה הרחבה). כתב היד נכתב במהלך אמצע שנות ה'ת”ר וכתיבתו הסתיימה בשנת תרע”ג [1913], כמופיע בשער ובקולופון. בין דפי הספר נמצאים [4] דפים בכתב יד מהתקופה, שאינם מגוף החיבורים ולא ידוע לנו מי הוא הכותב.  לפנינו כתב יד מרשים ועב כרס, בכתיבה מזרחית נאה מאוד. כתב היד מכיל שני חיבורים. החיבור הראשון מוכן לגמרי להדפסה, כולל: שער מצויר, תוכן עניינים, הקדמה וקולופון בסופו, והוא מחולק לפרקים ולסעיפים. החיבורים הם בעיקר בענייני הלכה אך מופיעים בהם גם ענייני קבלה ואגדה וכן מכתבים ותשובות מאת רבותיו של המחבר גאוני וקדושי מרוקו. החיבור הראשון הינו חיבור מקיף ויסודי בענייני שחיטה וטריפות, הוא כולל ששים סימנים, המחולקים לאלפי סעיפים, דבר דבור על אפניו. החיבור כאמור מוכן לגמרי להדפסה, כולל שער, הקדמה, תוכן עניינים וקולופון.  מעניין לציין שלמרות שהחיבור מוכן לגמרי להדפסה, בכל זאת הרה”ק רבי אברהם מרציאנו לא קרא שם לספרו (בדרך כלל שם הספר הוא מהדברים הראשונים, לעתים הוא קודם לספר עצמו), ואולי חזה ברוח קדשו שלא הוא יוציא לאור את ספרו ולכן הותיר את שם הספר עבור מי שיזכה בזכות העצומה להוציאו לאור העולם ולהדפיסו, ומי יבוא בסוד קדושים? תוכן החיבור הראשון:  עמ' [1]: שער מאויר, נאה מאוד ומפורט, כולל שם המחבר, שנת סיום הכתיבה ומליצות נאות. עמ' [2]: ביאור קבלי על קטע הרשב”ם הסתום ביותר בתורה (ראה הרחבה). מעניין מאוד. עמ' [4]: תוכן העניינים - פירוט עשרות סימני הספר ובמה עוסק כל אחד מהם. עמ' [5-12]: שתי הקדמות. דפים א-דן [108 עמ']: גוף הספר. בסופו קולופון נאה, עם חתימתו המצוירת של המחבר. כיום בשביל ללמוד את הלכות שחיטה ובדיקה על בוריין נדרשים שנים של לימוד ושינון בעל פה של ספרים רבים, לכן קשה להפריז בחשיבותו של החיבור, שנכתב על ידי אחד ומיוחד מגדולי מרוקו ובו מופיעים בקצרה ובתמציתיות כל יסודות השחיטה והטריפות כפי שלמדו גדולי העולם במרוקו! בפרשת שמות על הפסוק ”זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור”, כותב הרשב”ם פירוש קבלי עמוק. באופן נדיר ביותר, מחמת העניינים הגבוהים המדוברים שם, כתב הרשב”ם את הפירוש בצופן א”ת ב”ש. וז”ל קדשו של הרשב”ם (שמות ג' יד-טו): ”...ואפרש באת בש, צפ”ת דפג”ת זהי”ף תצמ”ץ פתט”ף דפגמ”י תפא”ף מצמ”ץ מצפ”ץ פמ”ף שידפ”י מפ”ק לי”ף ל”ם י”ץ צפ”ץ כתק”י, זהו עיקר עומק פשוטו של מקראות הללו ואין מגלים אותם אלא לצנועים” עכ”ל הרשב”ם. המקובל הקדוש רבי אברהם מרציאנו גדול תלמידי ה'אביר יעקב' - גדול מקובלי מרוקו, מביא בחיבורו שלפנינו ביאור על דברי הרשב”ם הקשים להבנה. החיבור השני עוסק גם הוא בענייני הלכה ומעט אגדה. בשונה מהחיבור הראשון, בחיבור זה מביא רבי אברהם בעיקר מדברי רבותיו קדושי מרוקו שבעפרם התאבק. תוכן החידושים לא נחקר, אך הוא מלא ללא ספק בתגליות בלתי ידועות מאת גדולי החכמים והמקובלים במרוקו. דבדו, [אמצע שנות ה'ת”ר 1890 לערך]. תוכן החיבור השני: דף דן [נד]/2: מעין שער: ”אתחיל לכתוב הלכות טריפות בעזרת שוכן עד... אברהם ן' יוסף מרציינו... דברו יע”א”. דף נה/2: תחילת החיבור: ”אתחיל לכתוב... חידושי דינים מהרב כמוהר”ר שלמה עמאר זלה”ה, ומהרב המשכיר ז”ל, ומ”ה מכי”ן ז”ל, ומהררב”? זלה”ה, וקצת חידושי דינים מחו”ר [מחכמי ורבני] פאס יע”א”. דפים נו-עו: גוף החיבור. בדף נט/2, מופיעה איגרת ארוכה מאוד ונאה מאוד ומעניינת: ”אגרת ששלח כמוהר”ר יעב”ץ זלה”ה לכהר”ש אזאווי וז”ן שנמצאת בסכינו סדק, [אגרת] נאוה בחרוזי המליצה. בתחילת קריאתה זו הלולא בפה רך ושבחים, והקורא למפרע - ביזויים וגידופים. והרי היא לפניך”. המחבר הגאון והמקובל רבי אברהם מרציאנו [תר”ט-תרפ”ד], גדול תלמידיו של האדמו”ר רבי יעקב אביחצירא בעיר תאפיללת. הרב שלמה מיארה בסדרת ספריו החשובה 'גאוני משפחת אבוחצירא' (חלק א' עמ' 365) כותב אודותיו: ”במזרח ארץ מרוקו ממוקמת לה העיר דבדו, עיר הכהנים. גדולי עולם יצאו מבין תחומיה של העיר הזו. בדבדו חיו זה בצד זה הכהנים והעם. ממלכת כהנים וגוי קדוש, כהנים וישראלים”.     ” המשפחות הרמות הלא המה משפחת מרציאנו, משפחת בן נאים, משפחת בן חמו ומשפחת בן גיגי. ממבחר בניה ורבניה של העיר דבדו נמנים כמה מחבר תלמידיו של מרן רבי יעקב [אבוחצירא]: הגאון החסיד רבי משה מרציאנו, הגאון הקדוש רבי אברהם מרציאנו [בעל כתב היד שלפנינו], והגאון רבי יהודה בן חמו. כאמור מבין תלמידיו של מרן רבי יעקב זיע”א היה הגה”ק רבי אברהם מרציאנו רבי אברהם יליד העיר דבדו, נולד בתר”ט ונתבש”מ בתרפ”ד”.     ”לימים סיפר הגאון רבי יוסף אביחצירא זצ”ל רבה של יבנה - 'פעם אחת ע”ש [ערב שבת] עם חשיכה הלך מרן רבי יעקב מביתו אל ביהמ”ד, כאשר יחד עמו מתלווים חבר תלמידיו. בין אותם תלמידים שהלכו עמו היו בניו, הגה”ק רבי אברהם מרציאנו הנז' והגה”ק רבי שלמה חיון. לאחר סיום התפלה כל תלמידיו של מרן רבי יעקב היו הולכים עמו ומסיבים על שולחנו, כרגיל בכל ע”ש. והנה לפתע רואה הרב שתלמידו רבי אברהם [מרציאנו] הנז' לא נמצא יחד עם הנלווים עמו. וישאל הרב לאחד מבניו היכן רבי אברהם? הלה השיב: כנראה הלך לאכול בבית אחר. הרב דחה את תשובתו, שכן לדבריו אם אמת הדבר היה מודיעו ומקבל את רשותו. לכן ציוה הרב על אותו הבן לילך לראות שמא בטעות ביה”כ נסגר והרב עודנו בפנים. הבן שמהר לקיים מצוות אביו, לתדהמתו הוא רואה את רבי אברהם דבוק לקיר, בפישוט ידים ורגלים. הבן חזר וסיפר את אשר ראה לאביו. מרן רבי יעקב הבין שרוח רעה נכנסה בתלמידו. פנה להגה”ק רבי שלמה שהיה בקי טובא בשמות הקדש, ובקשו לילך ולהוציא הרוח רעה מתלמידו הנז'.