מכתב קודש בכתי"ק בעל המופת 'המינסקער מגיד' רבו של ה'סטייפלר'. ירושלים תר"ץ. 

מכתב קודש נאה ...

מכתב קודש בכתי"ק בעל המופת 'המינסקער מגיד' רבו של ה'סטייפלר'. ירושלים תר"ץ. 

מכתב קודש נאה ואופייני, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של תלמיד החפץ חיים הגאון הצדיק ובעל המופת רבי אליעזר יצחק ברמן הנודע בכינויו "המינסקער מגיד". ירושלים תר"ץ [1930].

המגיד ממינסק, שכל ימי חייו מסר את נפשו על חינוכם של בחורי ישראל, מבקש במכתבו שלפנינו מאת הגרי"מ טיקוצ'ינסקי ראש ישיבת עץ חיים בירושלים, לקבל לישיבתו בחור שלמד בבית ספר גמרא ומעוניין ללמוד גפ"ת בדרך המסורה בישיבות מאז ומעולם.

רבי אליעזר יצחק ברמן, "המיניסקער מגיד" [נפטר בשנת תש"ו], תלמיד החפץ חיים. נסמך מאת הגאון רבי רפאל שפירא מוולאז'ין שכבר אז כתב עליו את התואר המופלג: "הרב המאור הגדול" השמור לגדולי הדור. היה חתנו של רבי אברהם רודנסקי, ששלושה מגדולי ליטא היו חתניו: הגאון רבי שמחה זלמן ריגר - "הדיין דבריסק", הגאון רבי נחמיה זייצ'ק אב"ד בוצלב, ורבינו "המגיד ממינסק". בליטא כיהן רבינו לבקשת הגר"ח מבריסק כראש ישיבת שערי תורה בקרימנצ'וק, אחד מתלמידיו בקרימנצ'וק היה הסטייפלער. בעלות המגיד ממינסק לירושלים ובראותו את העניות כי רבה, הן בגשמיות והן ברוחניות, החליט להתמסר דווקא לבני העניים וטיפחם. הוא הקים ישיבה בשם 'אשל התורה' שכשמה כך הייתה גם הכנסת אורחים לכל בחור שחפץ במיטה או צלחת מרק.

הצדיק הירושלמי רבי שמואל גוטפארב, ששימש כמשגיח ישיבתו 'אשל התורה', היה מספר סיפור מפחיד אודות קדושת המגיד ממינסק: היה זה ליל עוצר בעיר מטעם הבריטים, המגיד ממינסק נשא דרשה ב'אמריקאנער שול' בית הכנסת של האמריקאים בשכונת אחווה בירושלים. הקהל ממהר הביתה אך המגיד ממינסק מאריך בדרשתו. הגבאי עצבני הוא ניגש אליו ולוחש על אזנו: מאוחר, אבל המגיד כאינו שומע הוא ממשיך בדרשתו. הגבאי חסר סבלנות ממתין עוד מעט ועוד מעט אבל "רבי לייזר יצחק" אינו פוסק. סבלנותו של הגבאי פוקעת, הוא ניגש אליו ומבקשו פעם נוספת לסיים, שוב אין המגיד שת לבו אליו. קם הגבאי ועשה מעשה, אחזו בידו וירד עמו מן הבימה ומיד הורה לקהל להתפלל ערבית. באותו הלילה מספר רבי שמואל גוטפרב, מי שהיה כאמור המשגיח בישיבת אשל התורה, ואישר זאת גם רבי נחמיה בקר שהיה מתלמידי הישיבה - לא קם אותו גבאי משנתו הוא שבק חיים! לימים, מוסיף ומספר רבי שמואל, שאלתי את המינסקער מגיד על אותו מופת גלוי, אמר לי בענוותנותו: שום מופת לא היה זה, פשוט גלוי היה וידוע כלפי שמיא כי ישיבתנו במצב כלכלי קשה, מאידך הגיע זמנו של אותו יהודי למות ומן השמים סיבבו זאת כך שיתעוררו המתפללים האמידים לבוא לעזרתנו! ואכן התפרנסה הישיבה מבאי בית הכנסת האמריקאי שבאחווה הודות למאורע זה במשך כמה שנים. (סיפורים ירושלמים, נתן אנשין, ירושלים תשמ"ה, עמ: 133-147).

מפרט: [1] דף נייר שורות. 

מצב; טוב מאוד. סימני קיפול.