מכתב ה'אש דת' מאוז'רוב, בו חושף האדמו"ר את הסוד כיצד לפעול ישועות!

מכתב ארוך במיוחד [למעלה ...

מכתב ה'אש דת' מאוז'רוב, בו חושף האדמו"ר את הסוד כיצד לפעול ישועות!

מכתב ארוך במיוחד [למעלה מאלף מילה] וחשוב מאין כמותו. כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי משה יחיאל הלוי אפשטייו בעל ה'אש דת' מאוז'רוב - מחשובי האדמו"רים ובעלי המופת בדורו. [ניו יורק], תש"ג [1943].

המכתב שלפנינו נשלח אל נאמנו של הרבי בארץ ישראל שהרבי מכנה אותו בתארי קירבה "שאר בשרי ידידי היקר ונעלה רש"מ ויינבאך", שכפי המובן מהמכתב הוא היה נציגו של הרבי בכל ענייניו בארץ הקודש. אם זה בצדקות המרובות שנחשפות במכתב, אותן היה הרבי מעביר למוסדות ולעניי ארץ ישראל, צדקות בהיקף אדיר, למוסדות ציבור כמו ישיבת חיי עולם, בית היתומים דיסקין, ישיבת עץ חיים, גמ"ח שערי חסד, ישיבת שפת אמת, בית החולים ביקור חולים של דוקטור וואלך ועוד מוסדות ואנשים פרטיים (הגה"ח "העניך סנקביץ'“ ועוד) המנויים כולם בפרוטרוט במכתב.

נושא נוסף ועיקרי במכתב הוא הדפסת ספרו של הרבי. מהמכתב אנו נוכחים לראות שהרבי מסיבותיו הוא, החליט לשלוח את כתבי יד קדשו לעריכה בארץ ישראל, אם זה מתוך רצון לתמוך בתושבי ארץ ישראל או מתוך הסגוליות שבהדפסת הספר בארץ הקודש. הרבי בהדרכה מפורטת לאורך שורות רבות במכתבו החשוב - כיצד ראוי לערוך ספר קודש, לדוגמה: "לא יהיה שום וכו' ולא יהיה שום ע"ש ולא יהיה שום קיצור". מעניין ומחכים.

אולם החלק המרתק ביותר שבמכתב הוא כאשר הרבי מדבר אודות ה'מופתים' ו'פעולת הישועות' להמונים המתדפקים על דלתותיו לעצה ולברכה. ראשית הרבי בענוותנותו הבלתי מצויה כותב בגילוי לב מתוק ויוצא דופן, שהוא אינו עושה שום פעולות למשוך אליו את הציבור אך הציבור המתדפק על דלתותיו גדל והולך מיום ליום “ומה אעשה האם אגרשם? או אצעק שטועין בי האם ישמעו?”. הרבי מספר על האנשים המבקשים ממנו "הבטחות" לישועות והרבי מסביר שאם תהיה סיעתא דשמיא גלויה וההבטחות שלו יתגשמו הרי שיהיה בכך קידוש שם שמים – שזו כל מגמתו. "ואם אין ישועה אין תולים שאינני ראוי לזה רק נחלש אמונתם (בהשם)". לכן הרבי שולח את מקורבו שיאסוף מניין ויתפללו עליו ללא הרף במקומות הקדושים, שהבטחותיו למאמיניו יתקיימו “ע”כ תתאמצו מאוד בתפילת רבים שהבאים (אלי) יוושעו ובאופן זה שירגישו הסייעתא דשמיא”. פשוט מדהים, הרבי תולה את הצלחתו בהמשכת ישועות ומופתים למאמיניו, בתפילתם של חסידיו על כך בכותל המערבי!

מעניין לראות כמה שהמושגים בעולם השתנו וכמה הדבר הפוך לגמרי ממה שקורה בימינו. כיום החסידים נוהגים לנסוע מהארץ בכדי להתפלל על קברי הצדיקים בחו"ל, בעוד שאותם הצדיקים בעצמם שעל קבריהם הם נוסעים להשתטח, הם בעצמם היו מבקשים מחסידיהם בארץ ישראל שיתפללו עליהם בכותל המערבי שברכותיהם יתקיימו, כפי שאכן רואים במכתבו של ה'אש דת' שנחשב לפועל ישועות בדורו, ובמכתב החשוב שלפנינו הרבי מפציר ואפילו דורש מחסידיו להתפלל ללא הרף במקומות הקדושים שברכותיו יפעלו, ורק בכך הוא רואה את סוד קיום הברכות! הרבי מאוז'רוב אכן נודע בדורו כבעל מופת שברכותיו מתקיימות.

ציטטנו רק חלק קטן בלבד מהמכתב שכולו מלא וגדוש בנופת צופים חסידית מהסוג הנדיר ביותר.

האדמו"ר רבי משה יחיאל הלוי אפשטייו מאוז'רוב-חנצ'ין [תר"ן - תשל"א], מגדולי אדמור"י דורו וחבר מועצת גדולי התורה. נולד בשנת תר"נ לאביו רבי אברהם שלמה אב"ד אוז'רוב ( בן רבי אריה ליבוש מאוז'רוב וחתן רבי חיים שמואל מחנטשין) חתן האדמו"ר רבי עמנואל וולטפרויד מפשדבורז , קיבל בחסידות מרבי יהושע מדזיקוב ורבי יעקב משה מקורונא וכמובן מאביו וסבו אבי אמו , בגיל 26 התמנה לרב באוז'רוב ולאחמ"כ כאדמו"ר וכבר אז נחשב מאוד בעיני אדמור"י דורו. בשנת תרפ"ב היגר לארה"ב (על פי חלום של סבו), בימי שבתו שם חיבר את סדרת הספרים החשובה אש דת ( 11 חלקים ) שעל שמה נקרא. בשנת תשי"ג עלה ארצה והיה חבר מועצת גדולי התורה , נפטר בא' שבט תשל"א. נודע בגאונותו וחריפותו העצומים ובבקיאותו בכל מכני התורה (ראה: אנציקלופדיה לחסידות ח"ג עמ' שנא).

מפרט: [2] עמ', 20*12 ס"מ. הכל בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר מאוז'רוב.

מצב: טוב מאד. סימני קיפול. כתמי זמן.