בידספיריט | עותק היסטורי: הגהות חתומות והשלמות

עותק היסטורי: הגהות חתומות והשלמות של ה'חזון איש' על ספרו של ה'חפץ חיים'. ספר לקוטי הלכות, על מסכתות זבחים, מנחות, תמיד, תמורה ומעילה, מאת גדול הדור רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה”חפץ חיים”. מהדורה ראשונה. פיעטרקוב, [תרע”ג 1913]. העותק האישי של גדול הדור שאחריו מרן רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה”חזון איש”. מספר הגהות והשלמות בכתב יד קדשו של ה”חזון איש” ובחתימתו.  בדף השער של העותק שלפנינו, השאיר החפץ חיים ריק את מקום שם המסכתות בהן עוסק החיבור (הסיבה לכך אינה ידועה), והחזון איש השלים בעצם כתב יד קדשו את שמות המסכתות: ”זבחים מנחות מעילה”. בהמשך הספר, במסכת מעילה (דף ה/1), מופיעה הגהה מחוקה ולצידה חתימת יד קדשו הידועה של החזון איש: ”אי”ש” [-א'ברהם י'ש'עיהו]. בהמשך הספר (שם דף יא/1), הגיה שוב החזון איש הגהה חשובה ביותר, המשנה לגמרי את המשמעות של אותה ההלכה (ראה הערה 1).  צורת מסירת התורה בעם ישראל לאורך הדורות הייתה באופן שכל גדול דור ”מוסר” (מעביר) את התורה לגדול הדור שאחריו, כמופיע בתחילת מסכת אבות ”משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים” וכו', וכן במסכת חגיגה (פרק ב' משנה ב') שם מופיעה רשימה של גדולי הדור בזה אחר זה. התואר גדול הדור (בתורה) אינו מותנה בפרמטרים מסוימים, הוא נקבע על ידי כלל ישראל במין תחושה פנימית, כמו נבואית, של עם ישראל כולו כאיש אחד בלב אחד. כזה היה החפץ חיים בדורו, כפי שכותב עליו החזון איש (בקובץ אגרות, חלק ב, אגרת מא): ”הוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים, כמו מרן הבית יוסף ומגן אברהם ומשנה ברורה... היא הוראה מקויימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית”. וכזה היה גם החזון איש בדורו הוא. בעותק המקודש שלפנינו - המהדורה הראשונה של ספרו של גדול הדור מרן החפץ חיים, סיים גדול הדור שאחריו - החזון איש, את עבודתו הכבירה של החפץ חיים, השלים את החסר, תיקן את הטעון תיקון ואף חתם עליו את שמו! והרי לפנינו פריט נדיר שקשה להפריז בחשיבותו, ספר יחיד ומיוחד המאחד יחדיו את שני גדולי העולם, שכל עם ישראל לכל פלגיו ועדותיו החשיבם, כל אחד בדורו, לגדול הדור המובהק! מפרט: ב, [1], ג, ב-ג, ב-עד; ב-נג, [1], ב-טז; ב-יח; ב-טז דף. 22 ס”מ. מצב; טוב. כתמי זמן וסימני שימושו ומשמושו של גדול הדור. קרעים קלים מאוד מחוזקים בנייר דבק. כריכה חדשה ומוטבעת. הערה 1: ללא הגהתו של החזון איש, פירוש המילים היה שונה לגמרי וכתוצאה מכך גם ההלכות. במקור נכתב שם ”גחלת של הקדש מועלין בה ושל הבית לא נהנין ולא מועלין”, מהנוסח הנכתב ניתן להבין שכוונת החפץ חיים לומר שגחלת של בדק הבית אין מועלין בה. החזון איש הגיה וכתב: ”צ”ל ושלהבת”, כלומר שנפלה כאן טעות דפוס ובמקום ”של הבית” צריך לגרוס ”שלהבת” כלומר שבשלהבת אין דין מעילה והחפץ חיים כלל לא עוסק כאן בקדשי בדק הבית.