תופעה נדירה על גבי כי"ק המקובל האלו-הי רבי יהודה פתייה זיע"א.

"סוד הצלם" - כתב-יד ארוך ...

תופעה נדירה על גבי כי"ק המקובל האלו-הי רבי יהודה פתייה זיע"א.

"סוד הצלם" - כתב-יד ארוך, המתפרש על פני שני עמודים גדולים (כ-1800 מילים) ועוסק באחד הנושאים המסתוריים בקבלה. כולו בכתב יד קדשו של הארי מבבל, הגאון הקדוש רבי יהודה פתייה. אוטוגרף מתוך חיבורו הקבלי החשוב 'בית לחם יהודא'. [בגדד, התר"צ לערך].

ידוע ומפורסם מפי ספרים וסופרים, כי כתבי ידיהם של גדולי ישראל - בכל הנושאים - היוו לאורך כל הדורות קמיעות לשמירה ולהצלחה. על אחת כמה וכמה כתב יד קדשו של גדול מקובלי דורו שנודע בשימושו הנרחב בקבלה מעשית ובכתיבת קמיעות (כמופיע בספריו בהרחבה). וביתר שאת כתב היד הקבלי שלפנינו העוסק בסוד ה'צלם', הלא הוא הצל המלווה את האדם לאורך ימי חייו ולפיו ניתן לדעת בזמנים מסוימים (כמו בליל הושענא רבא) את העתידות, כמבואר בהרחבה ב'בית לחם יהודא' ובשאר ספרי הקבלה.

כתב היד שלפנינו כולל את שער כ"ו - שער ה'צלם', פרק א', (המאמר הראשון בחלקו השני של הספר, שנדפס בחיי המחבר בשנת תרצ"ט). לא נערכה השוואה דקדקנית בין כתב היד לנוסח הנדפס, אך נציין כי בשולי גליונות העמודים וגם בין השורות מופיעות הגהות והוספות רבות אותן הוסיף הרב פתייה לאחר סיום הכתיבה.

לאורך כתב היד מתגלה לפנינו תופעה ייחודית, מסעירה ומרגשת במיוחד. כפי שניתן לראות בכתב היד, הרב פתיה היה כותב את חידושיו בדיו ובקולמוס וכנראה שבעת חידוד הקולמוס נמרח מעט דיו על אצבעות ידיו הקדושות של הרב פתיה כך שלאורך כתב היד מופיעות כעשר פעמים טביעות אצבעותיו הברורות של המקובל האלוקי הרב פתיה כולל כל הקווים המתעגלים. טביעת אצבעות יחידה במינה - אולי בעולם כולו - של צדיק מדורות קודמים בסדר גודל של רבי יהודה פתיה. אמנם כיום, מלבד ההתרגשות שמעוררות טביעות האצבעות - לא קיימת איזושהי טכנולוגיה המסוגלת לעשות משהו ממשי עם טביעות אצבעות אלו או להפיק מהם DNA, אך כידוע טביעות אצבע הן חתימתו הייחודית של כל בן אנוש ומיום בריאת העולם עד היום לא נבראו שני אנשים עם אותה טביעת אצבע! ומי יודע אלו טכנולוגיות יפותחו בעתיד ואיזה מידע ניתן יהיה להפיק או לשחזר מתוך טביעות אצבעות קדושות אלו.

רבי יהודה פתייה [תרי"ט-תש"ב], מגדולי המקובלים, תלמידו של ה'בן איש חי', כונה בפי חלק מהמקובלים 'הארי מבבל'. הוא השתדל להסתיר את ידיעותיו בקבלה, אך בעקבות מעשה שאירע - מנהג מסוים שמקורו מן הגויים שנתפשט בין נשות בגדד, ולאחר שכל רבני בגדד ניסו ללא הועיל להפסיק ולאסור את המנהג הנ"ל, פרסם הרב פתייה שכל מי שיש לה חולה בביתה ותקבל על עצמה לחדול מהמנהג הנ"ל תבוא אליו והוא יתפלל על החולה שיבריא. רבים עשו כדבריו וכאשר ראו כי החולים מיד מבריאים התפרסם כפועל ישועות. הוא הוא עסק רבות בפתרון חלומות, בתיקונים ובקמיעות עפ"י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת דיבוקים ורוחות רעות, כמופיע בספר 'רוחות מספרות'. בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל ובתקופת מלחמת העולם השנייה חיבר תפילות ותיקונים עפ"י הקבלה, וארגן טקסי תפילה של גדולי המקובלים להצלת יושבי ארץ ישראל מידי הצר הצורר. מחבר הספרים 'בית לחם יהודה', 'מתוק לנפש' 'אפיקי מים' 'יין הרקח' וספרים נוספים.

מפרט: [2] עמ' גדולים, 20x32 ס"מ בקירוב. כתב זעיר וצפוף. כתיבת חצי-קולמוס אופיינית בדיו, עם הוספות מעטות בעיפרון. כתיבה אוטוגרפית עם מחיקות, תיקונים, והוספות רבות. כ-10 טביעות אצבע של הרב פתייה.

מצב; טוב. כתמי זמן. נקבי עש בודדים.