בידספיריט | קודש הקדשים: שני עמודים בעצם

קודש הקדשים: שני עמודים בעצם כתב יד קדשו הרש”ב מליובאוויטש. - נדיר ביותר! שני עמודים כתובים [למעלה משש מאות מילה!] בעצם כתב יד קודשו של האדמו”ר רבי שלום דובער שניאורסאהן - הרש”ב מליובאוויטש. כולל סימני 'סגול' על מילים אותם בחר הרש”ב להשמיט בהדפסה! [ליובאוויטש], תרנ”ח [1898].  לפנינו מאמר 'ראו כי ה' נתן לכם את השבת' אשר מלבד ערכו ההיסטורי (והכלכלי) הרב ככתב יד קדשו של אחד מגדולי אדמו”רי הדורות, הרי שאין שיעור לערכו הסגולי הייחודי של המאמר שלפנינו כקמיע לעשירות ולרפואה, וזאת מכיוון שהמאמר שלפנינו עוסק בין השאר בענייני פרנסה ורפואה. כידוע ומפורסם שכתבי ידם של צדיקי הדורות שימשו כקמיעות בדוקים ומנוסים. במאמר שלפנינו מופיעות פעמים רבות מספור, בעצם כתב יד קדשו של הרש”ב, המילים: ”כסף”, ”סוחר”, ”תגר”, ”מתנה”, ”רווח”, ”רפואה”. וכן המשפטים הסגוליים: ”ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר”, ”מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת”, ועולה על כולם המשפט הקדוש ”שהצדיקים הגדולים ע”י התפלה פועלים שינויי הטבע להיות רופא חולים וירידת המטר” (ראה צילום מצורף). פרט נוסף ומרתק ביותר אותו אנו מגלים בכתב היד שלפנינו הוא שבשני מקומות בכתב היד (עמ' ב' שורות 12 ו-18) מופיעות המילים ”נשמה”, פעם אחת בראשי תיבות ופעם אחת המילה בשלמותה, אולם בשני המקומות מופיע מעל המילה ”נשמה” סימון של שלוש נקודות מעין 'סגול' הפוך כהוראה שאין לגרוס את המילה, ואכן בנוסח הנדפס בספר המאמרים מילים אלו הושמטו. מלבד האפשרות הנדירה הנקרית לפנינו להצצה נדירה ובלתי אמצעית לצורת כתיבת מאמריו של הרש”ב, ה'הווה אמינא' והמסקנא, מה לקרב ומה לרחק, מה להשמיט ומה להשאיר, אנו נוכחים לראות את המשמעות והקדושה הרבה אותה ייחס הרבי הרש”ב לכתב היד שלו עצמו! שגם מילה שחשב להשמיט לא העביר עליה קו מחיקה כנהוג אלא בחר לסמנה בלבד ולא למחקה. כעין המנהג המקובל בספרי התלמוד שבהם אין מוחקים מילים מיותרות לכאורה, אלא מסמנים אותן בסוגריים. יתירה מזאת, מעיון בתוכן המאמר אנו מגלים שלמילים המיותרות ”נשמה” אין שום קשר לתוכן המאמר, הן אינן מתקשרות עם המילים שלפניהן ואחריהן ואין היתכנות כמעט שהן נכתבו כ'שיגרא דלישנא' מתוך מרוצת הכתיבה, ולולא דמיסתפינא היינו אומרים שכביכול הטיל הרש”ב ”נשמה” בגווילים הקדושים, בבחינת כי רוח החיה באופנים (כידוע שקמיעותיו של בעל הישמח משה, למשל, היו זזים ורוחשים מעצמם כיצורים חיים).  האדמו”ר רבי שלום דובער שניאורסון [תרכ”א-תר”פ], מכונה ”האדמו”ר הרש”ב”. היה האדמו”ר החמישי בשושלת אדמו”רי חסידות חב”ד־ליובאוויטש, שעמד בראשה משנת ה'תרמ”ג (1882) ועד לפטירתו בשנת ה'תר”פ (1920). ייסד את ישיבת תומכי תמימים בלובביטש, את רשת ישיבות תומכי תמימים ותורת אמת. מינקותו התחבב על סבו ”הצמח צדק”, שאף בחר את שמו ואת כינויו ”הרש”ב”. רוב לימודו וחינוכו היה אצל אביו המהר”ש. הרש”ב נהג לכתוב את מאמריו לפני אמירתם, הוא כתב מאות רבות של מאמרי חסידות שראו אור ב-29 כרכים. אך מלבד מספר קונטרסים לא הדפיס אף ספר בחייו וחלק מהמאמרים אבדו. זמן קצר לפני פטירתו אמר לבנו רבי יוסף יצחק: ”אני עולה השמימה, ואת הכתבים אני משאיר לכם”, ביטוי זה מסמל את החשיבות אותה ייחסו אדמו”רי חב”ד לכתביהם, בבחינת 'א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית' [-כתב ידי הוא עצמי ומהותי] ! מפרט: [2] עמ', 21X17 ס”מ. כ-600 מילים בכי”ק האדמו”ר הרש”ב מליובאוויטש. מצב; טוב. כתמי זמן. קרעים ונקבים זעירים ללא פגיעה או חיסרון בטקסט.