בידספיריט | הגדה של פסח שנדפסה בגרמניה

הגדה של פסח שנדפסה בגרמניה הנאצית. ברלין, 1936. - הגדה שהדפיסה הקהילה היהודית בברלין, ערב השואה בשנת 1936 (3 שנים לאחר עליית הנאצים לשלטון), והוענקה כמתנה לחברי הקהילה לכבוד הפסח. הגדה זו הינה מסמך נדיר ועתיר אינפורמציה על חייה של הקהילה היהודית בגרמניה בשנת 1935-1936. החוברת מתחלקת לשני חלקים. ההגדה בעברית ובגרמנית נקראת מימין לשמאל כאשר על דף הכריכה מופיעה הכתובת בעברית הגדה של פסח ובגרמנית Die Sederfeier ומתחת לכותרות מוצג סמל ועד הקהילה העשוי בצורה אובאלית במרכזו שתי ידיים מושטות מעל לוחות הברית ובמסגרתו כתובת ועד הקהילה ברלין בגרמנית. ואילו דיווח על חיי הקהילה ומוסדותיה ועל פעילות מוסדות אלה נקרא משמאל לימין. בצד זה מתוארת על הכריכה העיר ירושלים ובמעלה הדף מעל שמש זוהרת מופיעה הכתובת ”לשנה הבאה בירושלים”. דף השער הפנימי מסביר את מטרת החוברת, מבקש תמיכה במוסדות הקהילה, מזכיר את החורף הקשה שעבר ומציין לבסוף שהגדה זו היא אחרת מזו המסורתית. כל זאת מבלי להזכיר מובן את הסיטואציה החדשה שנוצרה לאחר פרסום חוקי הגזע בשנת 1935. רק מי שמבין את המצב אז כמו עכשיו יכול להבין את המצוקה בה היו נתונים יהודי ברלין ואת צורת הכתיבה של המסמך . מפאת הצנזורה לא ניתן היה להזכיר אף גורם חיצוני לקהילה ולבטח לא את הסיבות ליסוד השירותים והמוסדות המוזכרים להלן: אף על פי כן הדיווחים בחוברת על מוסדות הקהילה , בתי הספר שלה המוסדות לעזרה לנזקקים כמו כאלה ששבים מבתי סוהר, מהגרים, חסרי דיור, אספקת אוכל וכו' מפתיעים בדיוקם. מההגדה הושמטו טקסטים רבים כמו למשל שפוך חמתך על הגויים, אחד מי יודע , דיינו ועוד. התמונות המלוות את הטקסט שבהגדה הן מסורתיות. משה בתיבה ובת-פרעה ונערותיה המושות את הילד מן היאור, או אליהו הנביא העולה ברכבו השמימה. אולם בתמונות המלוות את הטקסט הקונקרטי המדווח על חיי קהילת ברלין מתגלה עולם אחר. אלה מביעות את המתח בחיים של אותן שנים ואת הכוונה לצאת מגרמניה, בצורה שהמלים לא יכלו לומר. כל התמונות משקפות את הסגנון האומנותי- גרפי שרווח באותן שנים בגרמניה כמו באירופה כולה, שאצר בתוכו אלמנטים מרכזיים של הארט-דקו, גם בצורת האותיות וגם בתמונות. אלה כולן קוויות ומשתמשות ברשום קווי בוטה וחסר קישוט האופייני באותן שנים. דימוי השמש על קרניה העצומות והישרות מופיע בכמה מן הציורים ונראה כמסמל את התקווה שהציורים רוצים לנטוע. התמונה הפותחת את מסמך הקהילה מראה בית ספר של בנות כאשר על הלוח כתוב בעברית ”שניים שומעים אחד מדבר” והמבין יבין. תמונה נוספת היא תמונת תחנת הרכבת בסגנון ארט-דקו מובהק המתארת בקווים ישרים ללא אלמנטים קישוטיים את הרכבת בתחנה כאשר על הרציף האנשים הנפרדים מהנוסעים, בדימויים זעירים, לימינם פסים ריקים, מעל לרכבת קשתות כהות המסמלות את התחנה, ויוצרות מתח רב בתמונה. מרתקות הן שתי תמונות האוניות המפליגות. האחת, מתוארת כאונית מפרשים עתיקה. דימוי זה הופיע הרבה באותם שנים גם בארץ כסמל לעלייה, וכך למשל גם על מחזיקי ספרים ומנורות מאותן שנים. על המפרש חרוטה הכתובת ציון. אוניה נוספת מתוארת כאונית קיטור גדולה על ארובותיה, כאשר התמונה מופיעה באמצע התרגום הגרמני לפרק תהילים ”מן המיצר קראתיך יה”.  מפרט: 24, 15 עמ'. 21 ס”מ. מצב; טוב. חותמות בעלות ”ד”ר שלום וולף קלן-ירושלים”. תודה לפרופסור נורית כנען-קדר ז”ל, שבמאמר שלה השתמשנו לצורך הכתבה.