בידספיריט | ביכל חב”די: מאמר ה'צמח צדק'

ביכל חב”די: מאמר ה'צמח צדק' בעניין השכלה [המאה ה-19] - העתקת מאמר ה'צמח צדק' הפותח בפסוק ”מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות ה' צדקת פרזונו בישראל” שבספר שופטים. לפנינו המאמר בשלמותו כפי שנדפס באור התורה פר' שופטים. שם באור התורה מופיעה לפני המאמר הכותרת: ”בס”ד פר' תרומה תקצ”ד פה לובאוויץ”. כאמור לפנינו המאמר בשלמותו, בכתיבה ברורה, בשורות מתעגלות מעט. המאמר מחולק לחמישה סימנים א-ה. ובסיומו המילה ”סליק”, מעוטרת.  ה'ביכל החב”די', היה הדרך הנפוצה בחסידות חב”ד לפרסם את שיחות האדמו”ר בין החסידים בכל קצוות הארץ. החל מתקופת האדמו”ר הזקן ועד לתקופת האדמו”ר הריי”ץ. מקור המילה 'ביכל' הוא בשפת האידיש, ופירושה - חוברת. כלומר כינוי לתכריך דרושי חסידות הכתובים בכתב-יד. בספריית אגודת חסידי חב”ד שבניו-יורק, מצויים עשרות תכריכים בגוף כתב יד קודש, מאת אדמו”רי חב”ד לדורותיהם, ובהם דרושים עמוקים בחסידות ('מאמרים' בעגה החב”דית). כמו כן מצויים כתבי יד של חסידים שהעתיקו בעצמם את המאמרים, על-מנת שיישמרו בידיהם ויוכלו להגות בהם. כאשר הרבי מליובאוויטש הגיע לאמריקה, הוא עשה מאמצים רבים להשיג את כתבי היד, על מנת להביאם לדפוס. במהלך שנות הנשיאות, חסידים רבים הביאו לרבי כתשורה את כתבי החסידות שהיו ברשותם, כגון הנשיא זלמן שז”ר, שלאביו שהיה מחסידי חב”ד היו קונטרסים רבים כאלו ברשותו. האדמו”ר רבי מנחם מנדל שניאורסון [ה'תקמ”ט, – ה'תרכ”ו], המכונה בעל הצמח צדק, היה הנשיא השלישי בשושלת אדמו”רי חסידות חב”ד. הוא עמד בראשה משנת ה'תקפ”ח (1827) ועד לפטירתו בשנת ה'תרכ”ו (1866). בנו הראשון, רבי ברוך שלום, נשאר אחר פטירת אביו בעיירה ליובאוויטש, וסירב לקבל משרת אדמו”ר. האדמו”ר האחרון מליובאוויטש רבי מנחם מנדל שניאורסון, הוא נכד נכדו, בן אחר בן. מפרט: [8] עמ', 22*17 ס”מ. מצב; טוב מאוד. מעט כתמי זמן. נקבי עש משוקמים ביד אמן.