בידספיריט | ביכל חב”די: מאמר ה'צמח צדק'

ביכל חב”די: מאמר ה'צמח צדק' לפרשת בלק, [מזרח אירופה, המאה ה-19]. - העתקת מאמר ה'צמח צדק', ”ביאור על תורה מי מנה [ג' בחי' אדם]” שבפרשת בלק. מתחילת המאמר עד סוף אות ד'. נדפס ב'אור התורה' (במדבר כרך ג פרשת בלק). לא קשור לפריט מס' 84, ולפריט מס' 94 שאף הם העתקת אותו המאמר, אך מדובר בכותבים שונים. נציין עובדה מעניינת, כי מבין עשרות הקונטרסים החב”דיים שריכזנו לקראת 'מכירת חב”ד' המיוחדת, לפחות שלושה מהם הינם העתקות מתוך מאמר ”ביאור על תורה מי מנה [ג' בחי' אדם]” שבפרשת בלק. מדובר כאמור בכותבים שונים, ומבחינה סטטיסטית אין מסתבר שמדובר במקריות, (למרות שגם זה ייתכן) אך יתכן שמדובר במאמר שנחשב בשעתו (ואולי עד היום) למאמר חשוב במיוחד. אך שוב פעם, כדרכנו בנושאים עיוניים, אנו מפנים בהדרת כבוד את הבמה לתלמידי החכמים לשמוע את חוות דעתם - דעת תורה, האם ומה ייחודיותו של מאמר זה על פני שאר המאמרים.  ה'ביכל החב”די', היה הדרך הנפוצה בחסידות חב”ד לפרסם את שיחות האדמו”ר בין החסידים בכל קצוות הארץ. החל מתקופת האדמו”ר הזקן ועד לתקופת האדמו”ר הריי”ץ. מקור המילה 'ביכל' הוא בשפת האידיש, ופירושה - חוברת. כלומר כינוי לתכריך דרושי חסידות הכתובים בכתב-יד. בספריית אגודת חסידי חב”ד שבניו-יורק, מצויים עשרות תכריכים בגוף כתב יד קודש, מאת אדמו”רי חב”ד לדורותיהם, ובהם דרושים עמוקים בחסידות ('מאמרים' בעגה החב”דית). כמו כן מצויים כתבי יד של חסידים שהעתיקו בעצמם את המאמרים, על-מנת שיישמרו בידיהם ויוכלו להגות בהם. למותר לציין מי היו אותם חסידי עליון ברוסיה של פעם, לא האיכרים וגם לא הסוחרים - שאף הם בני הדור הזך ההוא היו כולם קדושים , אך אלו שהעתיקו מילה במילה את המאמרים, אם לכלל או לעצמם, הם היו מגדולי המשפיעים או בעלי המוח, שרבים מהם יכלו לכהן בעצמם כאדמו”רים וחלקם נודעו כבעלי מופת (ובראשם רבי הילל פאריטש [מופיע בקטלוג זה], שבקשוהו לא אחת 'למשוך עדה' בעצמו, וסירב). כאשר הרבי מליובאוויטש הגיע לאמריקה, הוא עשה, בהוראת חמיו הריי”צ, מאמצים רבים להשיג את כתבי היד, על מנת להביאם לדפוס. חסידים רבים הביאו לרבי במהלך שנות הנשיאות, כתשורה, את כתבי החסידות שהיו ברשותם, כגון הנשיא זלמן שז”ר, שלאביו שהיה מחסידי חב”ד היו קונטרסים רבים כאלו ברשותו. האדמו”ר רבי מנחם מנדל שניאורסון [ה'תקמ”ט, – ה'תרכ”ו], המכונה בעל הצמח צדק, היה הנשיא השלישי בשושלת אדמו”רי חסידות חב”ד. הוא עמד בראשה משנת ה'תקפ”ח (1827) ועד לפטירתו בשנת ה'תרכ”ו (1866). בנו הראשון, רבי ברוך שלום, נשאר אחר פטירת אביו בעיירה ליובאוויטש, וסירב לקבל משרת אדמו”ר. האדמו”ר האחרון מליובאוויטש רבי מנחם מנדל שניאורסון, הוא נכד נכדו, בן אחר בן. מפרט: [6] עמ' כתובים. 21*17 ס”מ. מצב; טוב מאוד. מעט כתמי זמן.