כיפת המשי של המקובל האלוקי רבי משה אהרן פינטו ממוגאדור זיע"א.

כיפת מקובלים אצילית, עשויה בד משי צחור ובמרכזה כפתור המצופה אף הוא במשי. כיפה זו חבש במשך שנים רבות (כמופיע באישור המצורף) המקובל האלוקי רבי משה אהרן פינטו, מגדולי מקובלי מרוקו ואביהם וסבם של שושלת המקובלים המפורסמת. (ראה אודותיו בספרים: 'שנות משה - תולדות הצדיק משה אהרן פינטו', ו'שושלת משפחת פינטו').

המקובל האלוקי רבי משה אהרן פינטו - [תר"ע-תשמ"ה], בנו של המקובל רבי חיים פינטו, וידידם הקרוב ומחותנם של המקובלים רבי מאיר אבוחצירא ואביו הבבא סאלי. וכמותם, היה אף הוא סגור ומסוגר בביתו במשך כ 40 שנה, פרוש מכל הבלי העולם הזה, דבוק בעבודת הבורא ואהבתו. בספר שנות משה מובא אודותיו סיפור פלאי: במהלך שנות הסתגרותו חיבר את ספרו 'שנות חיים' אולם כאשר חפץ להדפיסו לא היה ברשותו את הכסף הדרוש לכך. ר' משה אהרן ביקש ממוכר כרטיסי הגרלה שיביא לו מספר כרטיסים, כאשר המוכר הביא את הכרטיסים התקרב ר' משה אהרן עם הכרטיסים בידו אל נר התמיד שדלק בביתו לעילוי נשמת אביו וביקש מבורא עולם כי אם הדברים שכתב בספר ראויים לעלות על מכבש הדפוס שיעשה עמו חסד בזכות אבותיו הקדושים ויזמין לפניו את הכרטיס שיזכה בהגרלה. לאחר ימים אחדים נערכה ההגרלה ואחד מהכרטיסים שהיו בידיו זכה. הרבנית טיפלה בכל הוצאות הדפוס והסכום הכספי בו זכה הספיק להדפסת הספר. לאחר כשלוש שנים בשנת ה'תשכ"א כאשר סיים את חלקו השני של הספר וביקש להדפיסו, שוב לא נמצא ברשותו הסכום הכספי הדרוש לכך, ר' משה אהרן נהג כבפעם הראשונה ונענה בשנית. מסופר כי תקופה מסוימת הייתה הרבנית מוצאת יום יום מטבע באחד מארונות הבית ובזה הייתה מפרנסת את הבית, עד שנתפרסם הדבר ופסק הנס. אך מאותה עת נודע בשערים שמו של רבי משה אהרן, ואנשים רבים למאות ולאלפים הגיעו לשחר לפתחו של הצדיק ולהתברך ממנו. בסוף ימיו עלה המקובל רבי משה אהרן לארץ ישראל והשתקע בעיר אשדוד ושם מנוחתו כבוד. קברו הפך לאבן שואבת והמונים נוהרים לשם בכל ימות השנה ובפרט בד' אלול, יום ההילולא בכדי לפעול ישועות. בניו הם הרבנים הגאונים: רבי חיים שמעון - הרב הראשי לאשדוד וקרית מלאכי, רבי דוד חנניה מצרפת, ורבי אברהם יצחק ונכדו הוא המקובל הנודע רבי יאשיהו פינטו אב"ד מרוקו ורבן של קהילות שובה ישראל באשדוד ובמנהטן.

מאז ומעולם נהגו בקהילות ישראל מכל התפוצות, לחבוש כסגולה בברית מילה, פדיון הבן או חתונה כיפה שהייתה בשימושם של גדולי הדור. הכיפות היו בדרך כלל רכושם של צאצאי הצדיקים או של בעלי הון שרכשו אותם בממון רב והם היו נוהגים בעין טובה להשאילם לבעלי השמחות. בעלי הכיפות בעצמם היו נוהגים לחבשם לראשם כסגולה גם בראש השנה וביום כיפור או בעת מחלה חלילה.