בידספיריט | חב”ד. כתב יד ('ביכל') מאמרי

חב”ד. כתב יד ('ביכל') מאמרי האדמו”ר הזקן ועוד. כתב יד שלם, נאה ומסודר כתב יד – ביכל חבד”י שלם, בכתב יד נאה ומסודר, עם מפתח המאמרים. כולל המאמרים הקצרים מאת האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי ומאמרים ואגרות מהאדמו”ר בעל 'צמח צדק'. המאמרים הקצרים מהאדמו”ר הזקן, הם המאמרים שהיה אומר לפני קביעת מקום משכנו בלאדי, אז היה דרכו לומר מאמרים קצרים ועמוקים, לאחר שיחרורו ממאסרו השני בפטרבורג וקביעת משכנו בלאדי היה אומר מאמרים ארוכים. חלקו הגדול כולל, מאמרים הידועים בשם ביכעל בשם 'אתהלך לאזניא' על שם המאמר הראשון הפותח 'אתהלך' ועל שם מקום אמירתם ב'ליאזני'. בחלקו האחרון מאמרים ואגרות קודש מהצמח צדק. עם שינויי נוסחאות, לא נבדק כראוי. בראש כתב היד מפתח ל-67 מאמרים. בדף מג, א 'מפי הקדוש אדמו”ר נבג”מ זי”ע ועל כ”י הועתק מביכעל ר”א מקרימענצוג' [נכדו של בעל התניא, ראה גם מגדל עז עמ' שצז] ****** מח דף כתובים משני צדי הדף (96 עמ') 16*21 ס”מ. כתב יד שלם, במצב מצוין, כריכת בד ישנה. [מאוסף הרב דניאל קאהן ז”ל, לונדון] ********* ה'ביכל' החב”די בימים עברו מיעטה חב”ד בהדפסת ספרים, אף על פי שהרבתה בכתיבתם. במקום דפוס יצרה חב”ד שיטה של מעתיקים או כותבים ('שרייבער' בלשון חסידי חב”ד) לראשונה בליאזנא, ערש חסידות חב”ד, אחרי כן בליאדי ומאוחר יותר בליובאוויטש, שבה קבע את משכנו האדמו”ר האמצעי. שם ישבו מעתיקים שהעתיקו את תורותיו של הרבי שנאמרו קודם לכן בעל פה. הסדר בזה היה כך: הרבי אומר תורה לפני החסידים, אחר שבת ויו”ט היה הרבי מוסר תורה זו כתובה בכתב ידו למעתיק הראשי, הלה העתיקה, החזיר את כתב היד לרבי והשאיר לעצמו את העתקתו שממנה עשה אחר כך העתקות אחדות בכתב ידו את החסיד שחזר לביתו לכפר או לעיר ותורה חדשה בחיקו פגשו החסידים שהמתינו לשובו, והוא בשמחה איפשר לכל הרוצה להעתיק את התורה לעצמו. חסיד שנתקבץ אצלו במשך הזמן מספר הגון של תורות - מסרן לכריכה, וכך נוצר ה'ביכל' (ר' חיים ליברמן, 'אהל רח”ל' חלק ג' עמ' 20-26).