בידספיריט | ווייטינסקאיה, או. - דניאיל גראנין

ווייטינסקאיה, או. - דניאיל גראנין : מסה על יצירתו הקדשה (דף השער, בדיו): ”לרופא היקר - לאות שאינני משוגעת. המחברת.” אולגה סרגייבנה ווייטינסקאיה (1905–1968) הייתה מבקרת ספרות. למדה בפקולטה הפדגוגית של אוניברסיטת סימפרופול, ובמקביל עבדה כמדריכה במושבת ילדים. כאשר הפוליטביורו של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית קיבל באביב 1932 החלטה על שינוי ארגוני הספרות והאמנות, נמנתה ווייטינסקאיה עם קבוצת הקומיסרים שהופקדו על חיסולו הסופי של ראפ”פ (איגוד הסופרים הפרולטריים הרוסי) וארגון מחדש של העיתונות הספרותית. תוך שהאשימה את הנהגת איגוד הסופרים בסיעתיות, החליקה היא עצמה בשלב מסוים להלשנות. התמקדה בשני טיעונים: הראשון, שאיגוד הסופרים שקוע במאבקי סיעות; השני, שההנהגה הספרותית מנסה לדכא ביקורת על יצירותיה שלה. ב-1937 עמדה בראש מדור הביקורת בכתב העת ”אוקטיאבר”. בשנים 1937–1938 שימשה סגנית עורך ראשי, וממלאת מקום עורך ראשי, של ”ליטרטורניה גזטה”. בהמשך הקדישה עצמה לביקורת ספרותית. הספר הנוכחי הוא מסת ביקורת על יצירתו של הסופר דניאיל גראנין (1919–2017), אחד מאמני הפרוזה הסובייטית המובילים בשנות ה-50–80, מחבר הרומנים ”המחפשים”, ”אני הולך לקראת הסערה”, ”היאור” ואחרים. כריכה רכה, 16 ס”מ, 191 עמ'. מצב טוב-בינוני: שחיקה וקרע בשדרה. מוסקבה, 1966. Войтинская, О. - Даниил Гранин : Очерк творчества Дарственная надпись (титульный лист, чернила): «Дорогому врачу - в знак, что я не в сумасшедшая, автор.» Ольга Сергеевна Войтинская (1905-1968) - литературный критик. Училась на педфаке Симферопольского университета и одновременно работала воспитательницей в детской колонии. Когда Политбюро ЦК ВКП(б) весной 1932 года приняло постановление о перестройке литературно-художественных организаций, Войтинская, попала в обойму комиссаров, которым предстояло окончательно ликвидировать РАПП и провести реорганизацию литературной печати. Обвиняя руководство Союза писателей в групповщине, она сама в какой-то момент скатилась на доносы. Она сосредоточилась на двух тезисах. Первый свёлся к тому, что Союз писателей погряз в групповой борьбе, второй тезис касался попыток литературного генералитета запретить критику своих произведений. В 1937 г. заведующая критическим отделом журнала «Октябрь». В 1937–1938 гг. заместитель главного редактор, и.о. главного редактора «Литературной газеты». Впоследствии посвятила себя литературной критике.  Настоящая книга — критический очерк о творчестве писателя Даниила Гранина (1919–2017), одного из ведущих мастеров советской прозы 1950–80-х годов, автора романов ”Искатели”, ”Иду на грозу”, ”Зубр” и др. Мягкая издательская обложка, 16 см, 191 стр. Состояние хорошее-удовлетворительное: потёртости и надрыв на корешке. Москва: Советский писатель, 1966. Voitinskaya, O. - Daniil Granin : An Essay on His Work Presentation inscription (title page, ink): ”To a dear physician - as a sign that I am not crazy. The author.” Olga Sergeyevna Voitinskaya (1905–1968) was a literary critic. She studied at the pedagogical faculty of Simferopol University while working as a supervisor at a children's colony. When the Politburo of the Central Committee of the CPSU(b) issued its resolution in the spring of 1932 on restructuring literary and artistic organizations, Voitinskaya was drawn into the group of commissars tasked with finally liquidating RAPP and reorganizing the literary press. Accusing the leadership of the Union of Writers of Factionalism, she herself at a certain point slid into denunciations. She focused on two theses: first, that the Union of Writers was mired in factional struggle, and second, that the literary establishment was attempting to suppress criticism of its own work. In 1937 she headed the criticism department of the journal Oktyabr. In 1937–1938 she served as deputy editor-in-chief, and acting editor-in-chief, of Literaturnaya Gazeta. She subsequently devoted herself to literary criticism. The present book is a critical essay on the work of the writer Daniil Granin (1919–2017), one of the leading masters of Soviet prose of the 1950s–80s, author of the novels The Seekers, I Go Toward the Storm, The Bison, and others. Softcover, 16 cm, 191 pp. Good–fair condition: wear and a tear to the spine. Moscow, 1966.