בידספיריט | יגאל תומרקין

יגאל תומרקין - Meduse,1987, שמן וקולאז' ברזל על עץ, 155X155 ס”מ, חתום ומתוארך מאחור. ככל שהולכת ומתבהרת הפרספקטיבה ההיסטורית של תמונת האמנות הישראלית, מתברר גם מעמדה המרכזי של יצירת תומרקין בתוכה. אין אמן שביצירתו בא לידי ביטוי באופן כה מובהק המפגש התרבותי המתחולל פה בארץ. אותו מפגש בין התרבות המערבית לבין ''המקום'', בין הסימבוליקה האירופאית לבין ''האדמה הארץ ישראלית''. מצד אחד העיסוק בחומרים הגשמיים – ולא רק במובן המטפורי של ''המקום'' (עבודות האדמה, המזבחות וכו') ומצד שני החיבור למסורת הציור האירופית, הקלאסית והמודרנית. מתח זה מתקיים אצל תומרקין לא רק מבחינה תמטית, אלא גם מבחינת החומרים שמהם בנויות יצירותיו. עבודות עליהן תלויים הבדים הצבעוניים כמנהג הקדום במזרח, לצד עבודות עליהן מורכבים כלי נשק וקסדות חיילים ממלחמת העולם השנייה. עבודות העוסקות באדמה הארץ-ישראלית ובסימבולים ישראליים, כמו הפסל ''הוא הלך בשדות'' לצד ההומאז'ים העוסקים ביצירותיהם של ואן גוך, דירר, מאנטנייה ודושאן, ומקיימים עימם דו-שיח של תקופות. כך שהחיבור המודע של השייכות למקום וההשתלבות במרחב המזרח-תיכוני מחד ומאידך ההבנה -ראייה כי יצירתו היא חלק בלתי נפרד מהשרשרת התרבותית המערבית, מלווים כהד את יצירותיו. לאמיתו של דבר אין צורך במקרה של תומרקין במילים גבוהות ו ''מלומדות'', די להתבונן בעבודות עצמן, להבין ולהרגיש את העוצמה והאיכות הקורנות מהן. יוסי זיסמן וחזי כהן, ''יגאל תומרקין: 50 שנות יצירה'', הוצאת גלריה זיסמן וגלריה אופאל, עמוד 2.