בידספיריט | פרננדו בוטרו - הוצא מהמכירה

פרננדו בוטרו - הוצא מהמכירה - אישה שוכבת, ברונזה בפטינה כהה, גובה: 36 ס”מ. חתום וממוספר 3/9. מקור: עיזבון משפחת הרציקוביץ'. פרננדו בוטרו (נולד ב-1932 ) נחשב לאחד מגדולי הציירים והפסלים הניאו פיגורטיביים בעולם. הזרם הניאו פיגורטיבי באמנות מהווה מעין ”תחייה אקספרסיוניסטית” במונחי התרבות בת זמננו, הציור והפיסול הפיגורטיביים במודרניזם. הזרם צץ בתחילת שנות ה-60 בארגנטינה והתפשט במרחבים לייצג בכל רחבי העולם את האמנות הפיגורטיבית החדשה. בין הבולטים ביוצרי הזרם הזה היו: אנטוניו ברני (1981-1905) מארגנטינה, אוסואלדו ויטרי (נ. 1931) מאקוואדור, ארויו רודריגז (1937-2018) מספרד ופרננדו בוטרו מקולומביה. בוטרו, שנולד במדאין שבקולומביה, נודע כמאייר מחונן כבר בגיל 16. עד מהרה, זכה לקבל מלגה וסיים בהצטיינות את לימודיו באוניברסיטה הלאומית של קולומביה בבוגוטה, שנחשבת למוסד האקדמי הטוב ביותר באמריקה הלטינית, בעקבותיו של הסופר בן ארצו המהולל, גבריאל גארסייה מארקס, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1982, שהיה מבוגר ממנו ב- 5שנים בלבד. בוטרו יצא למדריד כדי להשלים את לימודיו האקדמיים באקדמיה המלכותית לאומנויות יפות – סן פרננדו – שנוסדה בשנת 1744 על ידי המלך הספרדי פרננדו ה -6, בן שושלת בורבון שהיה פטרון אומנויות גדול. האקדמיה נחשבה במשך 200 שנים לאחת מהמכללות המשובחות באירופה בכל תחומי האמנות. בוטרו סיים את לימודיו באקדמיה בהצטיינות ותמיד נהג להתהדר בכך שפרנסיסקו דה גויה הגדול היה מורה באקדמיה 150 שנים לפני שהוא למד בה ובין בוגריה בנוסף אליו: פבלו פיקאסו, סלבדור דאלי ואף מעצב האופנה האגדי – אוסקר דה לה רנטה. ציוריו של בוטרו החלו לעורר עניין, וכאשר שב לקולומביה – זכה בשנת 1958 (כשהיה בן 26) בפרס החשוב של ”סלון האומנים הקולומביאנים” וטרח להצהיר על עצמו בטקס חלוקת הפרסים כעל ”הצייר הקולומביאני ביותר מבין כל הציירים הקולומביאנים.” כעבור שנתיים עבר לניו יורק והחל לפתח את סגנון עבודתו ה ”ניאו פיגורטיבי” בציור של דמויות נשים וגברים בעלות ובעלי גופים שמנים ודשנים במיוחד. ההצלחה הייתה מהירה ורבה. בניו יורק הפך בוטרו לאמן מפורסם ועשיר. עד מהרה הוא הוזמן להציג תערוכת יחיד ב MOMA - Museum of Modern Art במנהטן, שהתקיימה בשנת 1969 כשבוטרו היה בן 37, בתערוכה שזכתה בתקשורת של ניו יורק בכותרת: ”פרננדו בוטרו – מצגת גדולה (תרתי משמע)” וגרפה ביקוש עצום של מבקרים שהשתרכו בתור ארוך כדי להיכנס למוזיאון. התערוכה ביססה את מעמדו של בוטרו כאמן מוכר ומוערך בעולם כולו. בשנות ה , 70הרחיב בוטרו את רפרטואר ציוריו שתיארו בעיקר דמויות בגילאים שונים שהמשותף להם היה צורתם העגולה והמלאה ולמיצוי שיא המימד הניאו פיגורטיבי בציוריו הגיע כאשר יצר בשנת 1977 וריאציה נועזת של ה”מונה ליזה” שפניה שמנות ומעוגלות ואז קץ לפתע בתחום הציור וגמר אומר בלבו למקד את עיקר עיסוקו בפיסול. בוטרו יישם גם כפסל את הקוים המאפיינים של יצירתו: צורות מעוגלות וחושניות - והצלחתו הייתה עצומה. בתחילת שנות ה- 80 החליט בוטרו לשוב ולפעול באירופה והוא בחר בפירנצה כבסיסו הבא. מהסטודיו שלו בפירנצה, החל בוטרו להפיק פסלים רבים ופסליו שהפכו לאהובים על הקהל הרחב - מוצבים כיום בערים רבות בעולם, במקומות מרכזיים כמו: נמלי התעופה של ברצלונה ומדריד, בירושלים ”(פסל סוס, )” ברלין, סינגפור וניו יורק . כמו כן – במוזיאונים גדולים בכל רחבי תבל. מאז, נע פרננדו בוטרו, בין 3 בסיסי יצירה עיקריים: בפירנצה, פריז וניו יורק וגם כיום – כשהוא בן 87 – עודנו יוצר. העבודות שבוטרו יוצר הן בעלות ערך רב ורבות מהן נוצקו בברונזה במספר מצומצם של עותקים מוקטנים המאושרים אישית בחתימתו של האמן. השקעה ברכישת יצירותיו נחשבת בדרך כלל כמבטיחה. שני הפסלים שמופיעים במכירה הקרובה בתירוש, מוכרים כמשתייכים לנושאים חוזרים ונשנים ביצירותיו. ”דמות נשית שוכבת” – מוטיב החוזר בעשרות עבודותיו בין השנים 1976 ו 2006 ובעיקר מתוצרת הסטודיו שלו בניו יורק, ו ”האישה והסוס” - מוטיב שהעסיק את בוטרו ביצירות רבות שלו בין השנים 1984 ו-2014 ובעיקר מתוצרת הסטודיו שלו בפירנצה. יצירותיו של פרננדו בוטרו מזוהות תמיד כמשויכות לזרם הניאו -פיגורטיבי שמאפיין את האמנות הלטינית בת זמננו. ד”ר אמיר גבע