בידספיריט | יוסל ברגנר

יוסל ברגנר - מסדרת קפקא: הטירה, ”היכן אנחנו”, שאל ק. 1988, שמן על בד, 130X100 ס”מ, חתום ומתוארך. חתום ומתואר מאחור. ספרות: יוסל ברגנר, ציורים לפרנץ קפקא, הוצאת שבא, תל אביב, 1990 ,עמ׳ 91 (מצולם). ”אני מקפקף כבר עשרות שנים” – נהג לומר יוסל ברגנר – כאשר נשאל אודות הקשר האינטימי האמיץ שלו עם יצירותיו של הסופר היהודי, הצ'כי פרנץ קפקא (1924-1883) שנחשב לאחד מגדולי סופרי המאה ה-20 .בין כתביו המפורסמים: הרומנים -”הטירה ” ו”המשפט” והנובלה – ”הגלגול”. כתביו של קפקא עוסקים בקשייו של האדם המודרני הנתקל במערכות בירוקרטיות רבות עוצמה ובהשפעה ההרסנית של המהפכה הטכנולוגית על יחסי הניכור והאטימות בין בני האדם. ברגנר נשבה בקסמיה של הכתיבה הקפקאית כבר בצעירותו, כאשר חי באוסטרליה ומאז לא חדל להתייחס בציוריו לעולמו העשיר, לדמויותיו הפנטסטיות ולתיאוריו רבי ההבעה של קפקא, בכתביו. יוסל ברגנר (2017-1920), שהיה מגדולי הציירים העבריים, מאייר ספרים, יוצר תפאורות ומעצב תלבושות תיאטרון – נהג לספר כי אביו , משורר היידיש - מלך ראוויטש, זיהה את גדולתו של קפקא מאוד מוקדם ותרגם מגרמנית ליידיש את סיפורו: ”רופא כפרי” כבר בשנת 1925 ,חודשים ספורים לאחר מותו של הסופר הדגול. האבסורד הגדול הוא שמרבית יצירותיו של קפקא לא פורסמו בימי חייו אלא רק לאחר מותו. למזלנו - סיפר ברגנר – חברו הטוב של קפקא , הסופר והפובליציסט, מקס ברוד , פרסם את יצירותיו על אף שקפקא דרש ממנו להשמידן לאחר מותו. כשיוסל החל להתבגר, הוא קרא את תרגומיו של אביו לשני הרומנים הגדולים של קפקא והחל לאייר סצנות מתוכן לתוך גרסאות חדשות שלהם שכבר נלמדו בבתי הספר. מאז לא חדל להתעמק ב”ספרות הקפקאית” שאתגרה אותו כצייר, שכן – לדבריו של ברגנר - זו תמיד הייתה מלאכה קשה במיוחד לפרש חזותית את עולמו הספרותי של קפקא שהיה כה עשיר באלמנטים סימבוליסטים ואלגוריים. ברגנר אותגר במיוחד מהרומן – ”הטירה” – שפרנץ קפקא החל לכתוב בשנת 1922 ואשר הודפס לראשונה הבלתי גמור ופתור בשנת 1926 .כשהחל לאייר ולצייר רעיונות מתוך הרומן הזה – הנהיג לעצמו נוהג חדש ובדרך כלל, ציטט בתחתית הדף או הקנבס את מקור הרעיון מתוך הספר. דוגמא מצוינת לכך: בציור שלפנינו – שנקרא: ”היכן אנחנו ?” – מצוטט בתחתית הקנבס ק. גיבור הרומן )אולי – קפקא עצמו( כשואל את עצמו בקול חלוש, או את בארנאבאס – שאינו מסוגל להשיב לו על השאלה הזו. הרומן מתאר את חוסר האונים של מודד קרקעות בשם ק. אשר נשלח לכפר הזוי על ידי הממסד. ק. אינו מצליח להבין את מהות העבודה הנדרשת ממנו ו/או להבין אפילו מה מקומו בכפר שנשלט על ידי מנגנון בירוקרטי שמסתגר בטירה. קלאם (שם שמקורו בגרמנית: ”קפוא מקור”), שליט הטירה – בלתי נגיש לחלוטין והתקשורת של ק. עמו האמורה להתבצע באמצעות שליח – בשם: בארנאבאס, צעיר רגיש וזריז – אך חסר אונים לחלוטין – היא ממש בלתי אפשרית. אף אחד אינו מבין את רעהו. המערכת הציבורית מתנהלת בחוסר שקיפות מוחלט. זהו ספר מאוד קודר, סוריאליסטי בטיבו ונתפס כיצירה שמדגישה את האטימות והניכור של שלטון בירוקרטי נוקשה ושל תסכול טוטאלי של האזרח מולו. אין תמה על כך שעלילה כזו של ספר הינה מאוד קשה לתיאור חזותי. בעיני – יצירותיו של יוסל ברגנר העוסקות ב ”ספרות הקפקאית” – הן פסגת יצירתו מבחינת עומקה. בשנת 2011, במלאת 90 שנה לצייר, אמן הריאליזם והפנטזיה, הקדיש לו מוזיאון תל אביב לאמנות תערוכת מחווה מיוחדת שבה הוצגו עבודותיו של יוסל ברגנר לפי כתביו של פרנץ קפקא. בתערוכה הוצגו עבודות רבות שיצר ברגנר החל משנות ה-40 כשהחל לאייר סצנות מסיפורי קפקא ברישומי עיפרון פחם ודיו רזה שאופיינו בקו חופשי ותזזיתי ובמרוצת השנים ובעיקר לקראת סוף שנות ה-80, גם בצבעי שמן.