בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - יפו, שנות ה-20 , שמן על בד, 54X65 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע“י גב‘ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. ספרות ותערוכות: - מקום חלום, המפגש עם ארץ ישראל משנות ה-20-30, מוזיאון תל אביב, נובמבר , 2006, עמ’ 81 (מצולם). שנות העשרים באמנות ישראל, מוזיאון תל אביב, אוצר ראשי: מארק שפס, מאי - נובמבר , 1982, עמ' 168 (מצולם). הציור המוזיאלי הזה, ממיטב ציורי ראובן רובין, צויר בשנת 1924 , שהיא שנה חשובה במיוחד להתפתחותו של הצייר, חודשים ספורים לאחר עלייתו ארצה ב- 1923. כן, הוא כבר שהה פה פעם, בגיל 19, פחות משנה אחת ב”בצלאל”; אך, רק הפעם, כשהוא בן 31, הוא חווה את אתגרי ההתערות של המהגר מרומניה, טעם המפגש עם ארץ אחרת ותרבות אחרת. מאז הגיעו ארצה, הוא מגלה, צעד אחר צעד, את הנוף המקומי, מַפְנים את האור המקומי העז, עורך הכרות עם הערבים ועם תרבותם. צעד אחר צעד, הוא משיל מעל עצמו את המסכה הדתית, היהודית-נוצרית, שעטה על עצמו מאז 1919 כ”אמן דתי”, והוא בוחר בנתיבו החדש: הנתיב הארצישראלי והאוריינטלי, ברית האדמה, האור והמזרח. על תמימות ותחושת הבראשית שבציוריו דאז כבר דובר רבות. ב- 1924 ראובן כבר מתגורר בתל אביב, ובעבורו, ”המזרח הקרוב” הוא יפו ושייח-מוניס. רגע בטרם יתמסר לכפרי הגליל, הוא שב ונמשך ליפו. עוד ועוד ציורי יפו. אך, ראו זה פלא: אף לא באחד מציוריו נכנס ראובן רובין לתוך יפו ומציירה מבפנים. בכל ציורי יפו שלו מ-1923-1925 הוא צופה בה ממרחק-מה, מחוצה לה, בין מהחוף והדיונות התל אביביים ובין מדרך או כביש המובילים אל העיר. כך, ציורים מאותן שנים הנושאים את הכותרת ”נמל יפו” הם ציורי ”בדרך אל” יותר מאשר ייצוג היעד. אף יותר מזה: מבטו של ראובן אל נמל יפו מציב ”מחסומים”, בצורת עציצים וכבשה, בינו לבין הדרך המוליכה לנמל. רק ב- 1926, בציור בשם ”יפו”, יתקרב ראובן אל מרכז העיר, אך גם אז – המבט אל הכביש המוביל יהיה מבט מלמעלה, ממרפסת מגודרת, ומבעד ל”חסימה” בצורת שולחן, עציץ פרחוני וצנצנת עם דגי-זהב... עתה, נתבונן בציור יפו הנוכחי: ראובן התרחק מיפו, אשר מעט גגותיה הרחוקים נגלים רק מאחורי גבעה, שיחים אקזוטיים, חומה ודרך בקדמת-הציור. ראובן נמשך אל יפו ונזהר ממנה בה בעת. השער הקטן בחומה פתוח, אינו ממש מזמין. אנו שמים לב לעובדה, שיפו – זו העיר הערבית הגדולה בפלסטינה דאז, העיר בת כ-35,000 תושבים ערביים (לאחר שיהודיה נסו ממנה בפרעות בתחילת שנות ה- 20). יפו, מטרופולינים ערבית זו נראית כאן כעיירה קטנה, לא יותר. אך, יותר מכל, מלבד הגוונים החמים, צמד הערביות והסגנון הפרימיטיביסטי-המתיילד, עינינו נתפשת למתח בין הספינה השחורה העוגנת באופק לבין שתי הסירות החומות הקטנות הנחות על האדמה החומה שמאחורי החומה: הספינה השחורה היא זו שהגיעה ממרחקים, מעבר לים. הסירות הקטנות הן אלו שהורידו את נוסעי הספינה והובילו אותן לחוף. ראובן רובין מסמל את עלייתו ארצה והתיישבותו על אדמת הארץ, כצמח בין צמחיו האקזוטיים של המקום החדש... ציור קסום. גדעון עפרת