בידספיריט | איוון שוובל

איוון שוובל - 2011 - 1932. ללא כותרת, 1981, שמן וגרפיט על בד, 130x162 ס”מ, חתום ומתוארך. מקור: עיזבון האמן. איוון שוובל פיתח שפה חזותית ייחודית ורבת־עוצמה, שבה זיכרון אישי והיסטוריה קולקטיבית נטווים יחד לכדי מרחב ציורי מורכב, טעון ורב־שכבתי. רבים מציוריו הידועים נשענים על סיפורי התנ”ך ועל דמויות מן ההיסטוריה היהודית, אך הם נטועים גם במציאות עכשווית ובתרבות חזותית רחבה. עבודותיו נעות בין רישום מדויק לבין משטחי צבע עזים ואקספרסיביים; בין דימויים טעונים רגשית לבין מבנים קומפוזיציוניים מורכבים. לעיתים תחריטים, תצלומים או נופי עיר וטבע משמשים אצלו כרקע לציור – כמו תפאורה קולנועית שעליה נבנה אירוע חזותי דרמטי. אל שכבות אלו מצטרפים רישומים, מחיקות, כתמי צבע ודימויים מצטלבים, היוצרים מרחב ציורי לא־לינארי שבו עבר, הווה ולעיתים גם עתיד מתקיימים בו־זמנית, משקפים את עולמו הפנימי כמעט כסטוריבורד קולנועי או כנובלה גרפית מתמשכת. בלב יצירתו מתקיים קשר עמוק לעולם הקולנוע ולשפת העריכה הקולנועית. שוובל ראה בבד הציור מעין מסך קולנוע שעליו יכול הבלתי אפשרי להתקיים. בדומה ל”קאט” קולנועי, גם בציוריו מתרחשים מעברים חדים בין זמנים, מקומות וסצנות, מדגישים את תחושת הבימוי וההתרחשות התיאטרלית. בעבודתו נפגשים דימויים מן האקטואליה עם פרקים טראומטיים בהיסטוריה היהודית: תצלומי שואה, יהודים מושפלים, המלך דוד או דמויות גרוטסקיות של המלך פרדיננד והמלכה איזבלה, אזכורים לתולדות האמנות ודימויים מן התרבות האמריקאית הפופולרית. החיבורים הללו מדגישים את יכולתו ליצור שפה חזותית שבה האישי, ההיסטורי והפוליטי מתקיימים יחד. כבר בשנות השבעים התבלט שוובל כאחד האמנים המרכזיים בישראל, עם תערוכות יחיד במוזיאון ישראל (1971), במוזיאון תל אביב לאמנות (1974) ובמשכן לאמנות עין חרוד (1979), ציוני דרך מרשימים שמבליטים את חשיבותו. יצירותיו נכנסו לאוספים ציבוריים ופרטיים חשובים, ופרויקטים מונומנטליים שלו הוצבו במרחב הציבורי והשפיעו על הנוף האורבני המקומי. יצירתו של שוובל מהווה צומת משמעותי בין הקאנון המקומי לבין שיח עכשווי ורלוונטי.