בידספיריט | רפי לביא

רפי לביא - 2007 - 1937. שולחן ארוך, , 2005 טכניקה מעורבת על דיקט, 125x122 ס”מ, חתום ומתוארך. חתום ומתוארך מאחור. ספרות ותערוכה: • רפי לביא, ציורים , 2003-2005 ערבי שפם-סגול, גלריה גבעון,   גלריה אספרגר, ברלין, גרמניה, דצמבר 2005 -ינואר , 2006 עמ' 42 (מצולם). • הביתן הישראלי בביאנלה בונציה, 2009 מס' 35 (מצולם). רפי לביא לא חדל לציין בראיונות את חובו האמנותי לצייר אריה ארוך. תערוכתו של האחרון ב- 1955 במוזיאון תל אביב הותירה חותמה העמוק על הצייר הצעיר בזכות שפת ההתיילדות, השרבוטים והחריטות. ציוריו המתיילדים של לביא ב- 1958 הם עדות לחותם זה. לא מקרה הוא, אם כן, שב- 1976, שנתיים לאחר פטירת ארוך, צייר לביא ציור מופשט עם בשם ”אובז'ה טרובה (trouve objet): מחווה לארוך”. גם לא מפתיעה העובדה, שלביא נטל חלק בתערוכה הקבוצתית, ”מחווה לארוך”, שהוצגה ב - 1978 בגלריה ”ג'ולי מ.”, תל אביב. אך, את זיקתו לציורי אריה ארוך הביא רפי לביא לשיא בציורים שצייר בשנות האלפיים, בהם ניתן היה לאתר דימוי של מלאך מעופף (יש אמרו: גוויה) מעל זוג מתנשק (2007) – הד לציורי המלאך הנופל של ארוך מ- , 1967 או הציור הנוכחי (שהדים לו בציורים נוספים מהשנים 2005-2004), שנשא את השם השנון, ”שולחן ארוך”. די במבט קצר בציור בכדי להבין, שרפי לביא לא טעה בכיתוב, משמע לא התכוון ל”שולחן ערוך” של רבי יוסף קארו. לצופה ברור לא פחות, שלביא לא צייר שולחן, הגם שאולי רמז בציור על דיקט לציורים שצייר ארוך בסביבות 1963 על לוחות-עץ של שולחנות. אך, ברור מכל לצופה (זה הבקי ביצירת אריה ארוך), שהדימוי החרוט של צדודית- איש מעשן, מרפרר למוטיב ה”פרופילים” שארוך צייר בסוף שנות ה- 60; כפי שברור לו שהדימוי המרכזי כולו – זה הגיאומטרי האדום והפשוט - מאזכר את מוטיב ה”אוטובוס”, הזכור מציורי 1955 של ארוך, כן, אותה תערוכה שכה השפיעה על הצייר הצעיר. הכוונה לציורי ”אוטובוס בהרים”, או ”אוטובוס בהרי ירושלים” ועוד, בהם סוגנן האוטובוס כדימוי צעצועי קטן ופגיע, הנתון לזעמו של הטבע, שבנופו הוא חולף. הציור הנוכחי, מהיפים שבציורי רפי לביא, הוצג, בין השאר, בשנת 2009 (שנתיים לאחר פטירת האמן) בתצוגתו בביתן הישראלי בביאנלה בוונציה והוא מתועד בקטלוג כמוצג מס' .35 הציור נמנה על סדרת העבודות המאוחרות ביותר של לביא. אלה הן עבודות, בהן גילה הצייר נדיבות פייסנית של אהבה (ה”מחווה”, למשל) וצבע (משטחים רחבים באדום, כחול, שחור ועוד). עתה, ויתר על פרובוקציות לשוניות, הוצאת לשון, פרודיות אנטי-cורגניות, שובבות ”צברית” וכדו', שאפיינו את ציוריו בעבר. בציור הנוכחי, סימון הרשתית (”גריד”) ברקע, כמו המרכוז הישר של ה”אוטובוס”, גם רביעיות ”הבלונים האדומים” בארבע הקרנות – תומכים כולם ביציבות, שכמותה לא היכרנו בציורי לביא בעבר (עם המדבקות ה”עקומות”, למשל). רפי לביא כבר ידע על מחלתו הקריטית שעה שצייר את הציור, והוא סגר בו מעגל עם ראשית דרכו. גדעון עפרת