בידספיריט | ראובן רובין
ראובן רובין - 1974 - 1893. חסיד במדי צבא, 1920, שמן על בד, 41x33 ס”מ, חתום ומתוארך. מקוריות הציור אושרה ע“י גב‘ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. ב- 1919, לאחר שהייה בירושלים (”בצלאל”) ופאריז (קבוצת ”מחמדים”), התיישב ראובן רובין בעיר צ'רנוביץ, בה התגורר עד 1921, בטרם הפליג לניו-יורק וממנה בחזרה לצ'רנוביץ, עד , 1923 שנת עלייתו לארץ-ישראל. עיר-ואם בישראל הייתה צ'רנוביץ, בירת בוקובינה, מרכז תוסס של תרבות ואמנות יהודיות-אוונגרדיות, שבמרכזן משוררים וסופרים יידישיסטיים (כגון איציק מאנגר ואליעזר שטיינברג). ב- 1920 שנת הציור, מלאה שנה לתום מלחמת-העולם הראשונה, שהפקיעה את צ'רנוביץ מהרשות ההבסבורגית שקרסה והעבירה אותה לידי רומניה. ראובן של אותם ימים עוסק בשירה סימבוליסטית ביידיש, בעוד ציורו מתחיל להתמסר אף הוא לסימבוליזם דרמטי, עתיר אומללות וסבל ברוח ציורי פרדיננד הודלר, הצייר השוויצרי. ללמדנו, שהדיוקן הנוכחי של החסיד-החייל הוא חריג בציורי ראובן דאז או בכלל ודוגמא לשלב קדם-אוונגרדי ביצירתו. כמיליון וחצי יהודים לחמו בימי מלחמת העולם הראשונה בצבאות הקיסרויות והמדינות השונות. 12,000 יהודים נפלו במלחמה למען הקייזר. בקרבות פנים אל פנים נהגו לא פעם החיילים היהודים לזעוק ”שמע ישראל”. ב4- במאי , 1920 ממשלת רומניה קבעה את ”יום הגיבורים” להנצחת הנופלים, כולל חיילים יהודים רבים שנפלו במלחמה. דיוקן החסיד החייל הוא אפוא שריד לאותם יהודים שלחמו בין 1919-1914, מן הסתם תופעה אקזוטית למדי בצ'רנוביץ של .1920 למעט מספר הדפסי-אבן של הרמן שטרוק מ- 1915, לא ידועים ציורים המייצגים יהודים כחיילים במלחמה ההיא. ציורו הנדון של ראובן הוא אפוא נדיר ביותר. ראובן צייר את הדיוקן במונו-כרום בז'-אוקר, שאפיין את ציוריו המוקדמים דאז, בטרם העז לנקוט ביתר-צבעוניות. ”הצבעים היו בעיקר צבעי אדמה חיוורים - עדיין פחדתי מצבע”, יעיד ראובן באוטוביוגרפיה מאוחרת הרבה יותר. עדיין אין בדיוקן החסיד החייל שום גילוי של הסימבוליזם ההודלרי, על נביאיו ארוכי הגו. שפת הציור ריאליסטית-אקדמית, שעה שהחסיד בעל הזקנקן והפאות, מיוצג חובש את כובע-המצחייה הצבאי, אף כי הבגד שלגופו אינו תואם את מדי הצבא באותה עת. אפשר, שדווקא זרימת קווי המכחול המתפתל ברקע בהפשטה, ביחד עם זרימת הקווים האופקיים (בכובע) והאלכסוניים (בבגד), מרמזים על אקספרסיביות פחות ריאליסטית שממתינה לראובן מעבר לפינה. גדעון עפרת