בידספיריט | בוריס שץ

בוריס שץ - 1932 - 1867. ”אל מלא רחמים”, ריקוע נחושת עם מסגרת בצלאל, 25.5x44 ס”מ, חתום בחריתה. ב- 1904 שהה בוריס שץ בסיינט-לואיס, מיזורי, שבארה”ב, אחראי על תצוגת האמנות הבולגרית בתערוכה העולמית. מזה קרוב לעשור שהאמן הליטאי פעל בסופיה שבבולגריה בחסות המלך פרדיננד. אך, ב- 1903 הפך ציוני ואף פגש את תאודור הרצל בבאזל והשמיע באוזניו את חזון הקמת ”בצלאל” בירושלים, עיר שמעולם לא ביקר בה. הרצל הנהן. עתה, בסיינט-לואיס, בעוד שץ טרוד בתערוכה ונרגש ממראה השחזור, אחד לאחד, של המקומות הקדושים בירושלים )כולל יבוא גמלים ו- 100 ערבים(, נפלה עליו בשורת מותו של הרצל כרעם ביום בהיר. האיש הדגול, האחד שהגיב בחיוב-מה לרעיון ההזוי ללמד אמנות במקום נידח במזרח (הגם שהעדיף להקדים ולייסד בנק בארץ-ישראל), האיש הזה איננו עוד. שץ של השנים 1904-1903 התמקד ביצירת תבליטים המייצגי טיפוסים יהודים והווי יהודי. אך, עתה, גייס את כל מאמציו לטובת קומץ תבליטים שיבטאו את היגון הלאומי ואשר יהיו יאים להוד המנהיג. ידוע על תבליט גבס (אבוד) בשם ”יזכור” (להרצל) שנוצר ב- , 1904 אשר אפשר שהיה מעוצב בדוגמת תבליט-כסף זעיר (ומוכר) של שץ ובו דיוקן הרצל מוקבל לדמות משה הניצב על הר נבו (בבחינת, זה שראה את כנען מרחוק, אך לא בא לתוכה), ובליווי ציטוט מתוך ”אלטנוילנד” של הרצל (1902). עתה, לפנינו תבליט-נחושת מהודר הרבה יותר מקודמיו בנושא אבל- הרצל ואשר, משום-מה, חמק מכל התיעודים הידועים של יצירת בוריס שץ. במרכז התבליט ייצג האמן כעשרה יהודים מתגודדים באבלם במתכונת שתופיע מאוחר יותר (1915) בתבליט ”תשעה באב”, אשר גם בו מספר דומה של יהודים מצטופפים וקוראים פרקי קינה. מעל לתמונת הקינה, מימין ומשמאל, דיוקן הרצל ומגן-דוד. משני צדי התמונה המרכזית – נר נשמה. מתחת לתמונה, מילות תפילת ”אל מלא רחמים” (לעליית נשמתו של ”השר הגדול בישראל, בנימין זאב הרצל בן-יעקב המכונה תאודור הרצל זכרונו לברכה”). בשני שולי התבליט ציטוט מ”אלטנוילנד” (”אאמינה כי עוד יקום דור יהודים מופלאים. המכבים עוד יקומו שנית...”). המוני מנורות-המקדש, מגיני-דוד וצמד מנורות-שמן (לימים, ב”בצלאל” ייצרו אותן תחת הכותרת – ”מנורות יארצייט”) – כל אלה מעטרים את המסגרת, שבתחתיתה צמד אריות אבלים מרכינים ראש בסימטריה משני צדי הכותרת – ”אל מלא רחמים”. הריאליזם שבעיצוב היהודים המקוננים, ביחד עם המסגרת המהודרת (היוגנדשטילית בחלקה), מעידים על יכולת ועל השקעה ידנית ונפשית רבה של בוריס שץ, שמעתה ואילך ייאלץ לעמול קשות על-מנת לרכוש את אמון ההנהלה הציונית בקלן שבגרמניה, דוד וולפסון בראשה, במטרה להבטיח את התמיכה בחזון ה”בצלאלי”. גדעון עפרת