בידספיריט | מרדכי ארדון

מרדכי ארדון - 1992 - 1896. ללא כותרת, שמן על בד, 49.5x60 ס”מ, חתום. מקור: גלריה גורדון, 3 בינואר, .1993. ציור דרמטי זה של מרדכי ארדון, שטביעת ידו ונטיות רוחו ניכרות בו היטב, אינו מתוארך לצד החתימה הברורה בפינה הימנית של הציור, אך ניתן לשער שהוא צויר בשנות ה60- המוקדמות, כחלק מקבוצה גדולה של ציורים שצייר ארדון באזור הנגב והדרום, החל מאילת, דרך עובדת, דימונה, מצפה רמון וים המלח. הציור בנוי ממפל אור שוצף (או מפל מים) שנע במהירות בין שמי עופרת כבדים לבין קרקע כהה וסלעית, ויוצר ניגודים צבעוניים ורתמיים חריפים. הצהוב והאדום הבוקעים מן האפלה מעלים תחושה של הבלחה פלאית, מעין פרץ פתאומי של אנרגיה בלב השממה הדוממת. הימים הם ימי ארץ-ישראל הקטנה, טרום מלחמת ששת הימים, לפני שירושלים והכותל המערבי הטעינו את ארדון בריגשה עמוקה שהנביעה מתוכו יצירות מונומנטליות, הקשורות במעמדה הרוחני של עיר הקודש. מדבר יהודה ריתק את ארדון כבר באמצע שנות ה-30, מיד עם עלייתו ארצה (1933) וקביעת מגוריו בירושלים. שוליה המדבריים או החיצוניים של העיר, כמו עמק קדרון, הר הזיתים או בקעת עין כרם, ריתקו אותו כמרחבים שמהדהדים היסטוריה עתיקה ואירועי עבר מקראי והוא התמיד להפנים את הצליל המיתי לתוך ציוריו. בראשית שנות ה-60, הציור שלו צובר דינמיקה של הפשטה שמתורגמת לקומפוזיציות דינמיות, הבנויות ממקצב מהיר של עבודת סכין-ציירים ('שפכטל'). הטכניקה, שכללה גם חריטות עדינות בתוך כתמי הצבע השטוחים, ולעיתים גם עירוב של חול ופיגמנט, הייתה לשפה מגובשת שמזוהה עם ציוריו, ליצירת מרקם מרצד של צבע ואור. ארדון לא היה היחיד בשנים אלה שירד דרומה לספוג השראה מנופי המדבר. עם ירידת המתח של האתוס החלוצי של שנות ה-40 וה-50, שראה בנגב אתר מאתגר של התיישבות והפרחת השממה, גילתה האמנות הישראלית את המדבר כמרחב השראה מכונן זהות ובו-בזמן מאפשר חירות ויצירה חופשית. המדבר לא עוד כאקספרימנט חקלאי אוונגרדי, אלא כמקור לעוצמה, נשימה פנימית עמוקה ונופי קדומים. בשנות ה- 60 המוקדמות, יוחנן סימון צייר אוהלי בדואים על רקע דיונות צהובות, והנציח בני נוער בסנדלים ומכנסיים קצרים מטיילים בנגב; פיני לייטרסדורף, בת זוגתו של סימון, מעצבת הבית של משכית, עיצבה את מעילי המדבר העשויים מצמר כבשים ושוליהם מתנפנפים, בהשראה בדואית; עזרא אוריון, פסל צעיר משדה בוקר, התחיל את ניסיונותיו בפיסול קוסמי על רקע מרחבי המדבר; דני קרוון החל לתכנן את אנדרטת הנגב בפאתי באר שבע, שבנויה מבטון על רקע נופי המרחב ומתפקדת כתיבת תהודה לרוחות המדבר השורקות וצבי מאירוביץ יצא למצפה רמון וצייר את המכתש בצבעים לוהטים. החמסין והקיץ המדברי היו למקור השראה לציירים מקומיים שניסו לתרגם את האקלים המדברי לצבעים ולקומפוזיציה ופסלים ישראלים גילו את הפיסול באבן ובסלע חשוף והציבו את פסליהם במדבר. מישל וישני (Vishny), שכתבה ספר מונוגרפי על ארדון, ציינה שהוא נהג להביא אתו אבן מהמדבר ולהניח אותה בסטודיו שלו. ”כמה חודשים מאוחר יותר, האבן נתנה לו השראה לציור נוף”... אבנים היו לארדון חפצי עדות שטמנו בחובן ”סודות של אלפי שנים של ציביליזציה”, כתבה וישני. בדממה שלהן הן העידו על כל מה שקרה ונשאר סודי ונסתר. ציור צנוע ממדים זה, שחלקו אבן וחלקו אור, מתמצת את הרוח הגדולה של ארדון הן בחומריות, הן בצבעוניות והן באנרגיה הנובעת ממתח הניגודים שמתקיים בו. טלי תמיר