בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - 1974 - 1893. דמויות בגליל ליד צפת, שמן על בד, 56x71 ס”מ, חתום. חתום מאחור. מקוריות הציור אושרה ע“י גב‘ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. ציורי הגליל וצפת של ראובן רובין ניצבים בלב יצירתו ונחשבים לאחד הביטויים המזוהים ביותר עם חזון הנוף הארץ־ישראלי באמנות הישראלית. רובין שב וצייר את הרי הגליל, את הדרך לצפת, את עצי הזית ואת הכפרים הפזורים בנוף משום שראה בהם הרבה מעבר לתיאור מקום ממשי. עבורו היו אלה סמלים של שורשיות, רוחניות ושל הקשר העמוק בין האדם לאדמת הארץ. בנופיו התמזגו הממד החלוצי־ציוני עם תחושת קדושה ומיסטיקה יהודית, וכך נוצר עולם אידילי ושליו שבו הטבע, האדם וההיסטוריה מתקיימים בהרמוניה. צפת והגליל תפסו מקום מרכזי בדמיונם של אמני ארץ ישראל בשנות ה־20 וה־, 30 אך אצל רובין הפכו לנוף אישי וסמלי במיוחד. ציוריו אינם מתארים את המציאות באופן מדויק, אלא מעצבים חזון פיוטי ורומנטי של הארץ. הוא הגביה הרים, ריכך קווי מתאר, הוסיף שבילים מתפתלים ופיזר על הנוף אור חלומי ורך. הדרך העולה לצפת, דמויות ההולכים בשביל, בתי האבן ובתי הקברות העתיקים יוצרים תחושה של מסע רוחני ושל חיבור למסורת היהודית הקדומה. לעצי הזית הייתה משמעות מיוחדת ביצירתו. הם מופיעים שוב ושוב כעצים עתיקים, כסופים ורכים, כמעט אנושיים בנוכחותם. עבור רובין סימלו עצי הזית את הנצחיות, את השייכות לאדמה ואת הקשר הרציף בין עבר להווה. הם נטועים עמוק בקרקע אך גם נושאים אופי מיסטי ופואטי, ולעיתים נדמה כי הם מתמזגים עם הדמויות ועם ההרים שסביבם. הנוף כולו מקבל איכות של חזון – שקט, רגוע וחסר קונפליקט, כפי שהתנועה הציונית ביקשה לדמיין את הארץ באותן שנים. מבחינה סגנונית, ציורי הגליל של רובין משקפים מעבר מן הסגנון הנאיווי והפרימיטיביסטי של שנות ה־20 אל ציור רך, אווירתי ונטורליסטי יותר משנות ה־30 ואילך. השפעותיהם של גוגן, מאטיס ואנרי רוסו עדיין ניכרות בפשטות הצורות ובתחושת התום, אך הצבעוניות נעשית עשירה ומעודנת יותר, והאור הבוהק מתחלף בזוהר רך ומסתורי. שימוש נרחב בלב ובהבהובי אור מעניק לנופים איכות חלומית כמעט, והופך את הגליל של רובין לא רק למקום גיאוגרפי, אלא למרחב של זיכרון, אמונה וכמיהה.