בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - 1974 - 1893. נערה ירושלמית (ל”ג בעומר) , 1925 שמן על בד, 60x50 ס”מ, חתום. ספרות ותערוכה: ראובן רובין, מקום חלום, הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, , 2006 עמ' 160 (מצולם). תערוכה: ראובן רובין ציורים מפלשתינה, 1926 - 1924, גלריה מרסל ברנהיים, פריז, מרץ 1926 - אפריל 1926. מקוריות הציור אושרה ע”י גב' כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. מקור: אוסף רובין ופייגי צימרמן, ישראל. כזה היה שם הציור, מיצירותיו הנדירות ומשובבות העין והלב של ראובן, שעה שהוצג ב- 2007 במוזיאון תל אביב בתערוכת ”ראובן רובין: מקום חלום”. ואכן, הציור מאחד ברמיזה שני ”מקומות חלום”: ירושלים וצפת )ביתר דיוק, הדרך לצפת; ועוד יותר בדיוק: הדרך למירון(. ציור יוצא-דופן במבנהו: בעוד הנוף הפנורמי של הדרך ההררית למירון נשקף ברקע, ראובן מציג את הנערה בתפנים של חלל ביתי, לרקע שטיח-קיר. הבגד הלבן של הנערה, הפרח בימינה והסרט הנעוץ בחולצתה (שמלתה?) – מסמנים במוצהר יום חג: ל”ג בעומר תרפ”ה. הנוף הגלילי שברקע מרמז על הילולת רשב”י במירון, המתקיימת בערב החג (ואשר ראובן נדרש לה ב- 1924 במספר ציורים, כמו ”רוקדים במירון”, ”מנגנים במירון” ועוד). נתחיל בנוף: את העז השחורה המלחכת עץ צעיר אנו זוכרים מציורו של ראובן, ”הדרך למירון” (1923-1924), זו העז שהזכירה לכמה מחוקרי ראובן את ”מעשה העז” של עגנון (סיפורה של עז שגילתה מערה, ש”מקפיצה” אותה מפולין לצפת, בה לוחכת העז מעץ חרוב), מעשייה עממית, שעגנון פרסם לראשונה ב-1925 מעל העז נראה מבנה מגודר של ”מקום קדוש” ולידו ברוש, כמקובל. מבנה וברוש מקבילים נראים בצד ימין של הציור. גבוה מרחוק נראה מקבץ בתים, שביניהם אמור להימצא קבר רשב”י. האם הנערה היא עולת-רגל להילולה? כנראה, שלא, וזאת בדין הסרט הסמלי-תחליפי הענוד על בגדה, (במסגרת חגיגה שנערכה בבית-ספרה?). יותר מזאת, השטיח שמאחוריה מלמד שהיא בביתה ולא ”בדרך”: צמד הברושים הארוגים בשטיח מהדהדים את צמד הברושים שבנוף, וגם האורנמנט הפיתולי המקיף עם דימוי עלי צבר – אף הוא תחליף לשיחי צבר, הצומחים בדרך למירון, גם אם אינם נראים בציור. כך מחבר ראובן ברמיזא בין עיר-הקודש ירושלים לעיר-הקודש צפת, בין החוץ והפנים, בין היחיד)ה( לרבים שנוהגים לעלות לקבר- הרבי. בערב, תדליק הנערה מדורה בירושלים, בעוד המונים יצהלו במירון סביב מדורת קבר רשב”י. ציור שכולו חגיגה. וכמו לחזק את הקישור הנ”ל למעשייה של עגנון, כתב ביאליק ב-1927: ”א”י (הנתונה לנו בציוריו של ראובן) – א”י זו נראית לנו כעין מדרש אגדה אחת, אגדת א”י. ]...[ את א”י כזאת מעלה לנו בקסמיו גם אמן אחר, סופר, הדומה מצד זה לראובן בכמה פרטים, הוא הסופר ש”י עגנון.” רובין ופייגי צימרמן נמנים עם הדמויות הבולטות והמעוררות השראה בקהילת האספנות והפילנתרופיה הישראלית. במשך עשרות שנים פעלו בני הזוג מתוך מחויבות עמוקה לתרבות, לחינוך, לבריאות ולחברה בישראל, תוך שילוב נדיר בין אהבת אמנות אמיתית לבין חזון ציבורי רחב והשפעה ארוכת טווח. כבני זוג שחיו ופעלו בין קנדה לישראל, הצליחו הצימרמנים לבנות גשרים תרבותיים ואנושיים בין הקהילות, ולהפוך את התמיכה במוסדות ישראליים מרכזיים לחלק בלתי נפרד מפעילותם הציבורית. הם היו בין התורמים המשמעותיים של מוסדות תרבות ואקדמיה מהמובילים בישראל, בהם האופרה הישראלית, התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אוניברסיטת תל אביב, מוזיאון תל אביב ועוד. לצד זאת הקדישו מאמצים ומשאבים רבים גם לפעילות הומניטרית וחברתית, ותמכו ברשימה ארוכה של ארגונים ויוזמות בתחומי הבריאות והרווחה. פייגי צימרמן בלטה במיוחד בפעילותה הפילנתרופית והחברתית, ובין היתר ייסדה את “קרן אריה יהודה ישראל, ” אשר נועדה לקדם מטרות חינוכיות, תרבותיות וקהילתיות ולהמשיך מסורת של נתינה ומעורבות ציבורית. הקרן הפכה לביטוי נוסף של תפיסת עולמם של בני הזוג - תפיסה הרואה בתרבות, בחינוך ובתמיכה בקהילה ערכים יסודיים בבניית חברה חזקה ומשגשגת. לצד פעילותם הציבורית, בני הזוג צימרמן גם בנו את אחד מאוספי האמנות העשירים והאיכותיים שנראו בישראל. האוסף נחשב לאחד האוספים הפרטיים החשובים של אמנות ישראלית, והוא כולל יצירות נדירות ואיכותיות במיוחד של האמנים המרכזיים והמשפיעים בתולדות האמנות הישראלית - מרדכי ארדון, ראובן רובין ונחום גוטמן. היצירות נבחרו בקפידה רבה במהלך שנות השישים והשבעים, תקופה שנחשבת לשנים מכריעות בעיצוב שוק האמנות הישראלי. בחירותיהם העידו לא רק על יכולת אספנית יוצאת דופן, אלא גם על הבנה עמוקה של חשיבותם התרבותית והאמנותית של האמנים ושל מקומם בהתפתחות הזהות הישראלית באמנות.