בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - 1974 - 1893. שני מוזיקאים, 1930, שמן על בד, 92x73 סמ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע”י גב' כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. אוסף גרדה וג'וזף ברנדר, סידני, אוסטרליה. תערוכות: ראובן רובין, תערוכת יחיד, גלריה גוארינו, ניו יורק, .1928. תערוכה קבוצתית של ”אגודת אמני א”י”, ביתן האמנים” (הפביליון), שדרות רוטשילד, תל אביב, 1932. לציור הזה ישנם שני אחים נוספים, שלישייה שנולדה בהפרשי זמנים קצרים באותה שנה, 1938. אותם המנגנים חוזרים בכל ציור מהשלישייה, אלא שכל ציור מתבדל מ”אחיו” במספר המנגנים: באחד, מופיע רק המנגן בתוף, בשני מופיעים רק המתופף והכנר, ובשלישי – הציור הנוכחי – מצטרף החלילן בקלרינט. טריו הכליזמרים הצפתיים הם חסידים באים בימים, זקנם לבן, כיפות-צמר לראשם, קפוטות לגופם, ומן הסתם, כבר עשרות שנים שהם חוזרים ומשמחים את יהודי הגליל בשמחות חתונה, בר-מצווה, פורים וכו', אך שיאם בל”ג בעומר, בנגינתם בהילולת רבי שמעון בר-יוחאי, שעה שמלהיבים את ההמון לאור המדורה עם השיר האהוב, ”בר-יוחאי”. רוצה לומר, לא בדיוק ”מנגנים בצפת” לפנינו, כי אם מנגנים בדרך מצפת אל קבר הרבי במירון. כך, שאם בציור הנוכחי נראים ברקע רק קומץ עצי זית, בציור השני (עם שני המנגנים) כבר נראה את כרם הזיתים כמעט-במלואו, ואילו בציור השלישי (עם המתופף בלבד, שהפעם גם מצלתיים בידו) מתגלה רקע פנורמי עמוק ובו שביל המתפתל ועולה מהכרם אל ציוּן הקבר הסמוך לפסגת הר-מירון. ובמילים אחרות, שלישיית הציורים מבהירה לנו בהדרגה את מקומו של ה”טריו” מהציור שלפנינו. ראובן רובין של 1938 הבשיל מאד את האקספרסיוניזם הרך והפיוטי, הטובל בלובן דמוי-מוך, שאותו אימץ מזה קרוב לעשור. עתה הוא צייר מוכר ומוערך בישראל ובעולם, אף מצליח מאד כלכלית, שזכה להציג רבות באירופה ובארה”ב, ותערוכה נרחבת שלו עברה לא מכבר ממוזיאון תל אביב למוזיאון ”בצלאל” בירושלים. ”המרד הערבי” ומאורעות הדמים בארץ-ישראל בין , 1936-1939 שלא לומר הפאשיזם הגואה באירופה - לא הותירו כל סימן ביצירתו, כפי שלא מנעו את הקמת התזמורת הפילהרמונית ב- , 1936 את המשך בניית בית ”הבימה” ופתיחת נמל-תל אביב לתנועת נוסעים באותה שנה בה צויר הציור הנוכחי. עוד רגע קט, תפרוץ מלחמת- העולם, שלאורכה ישהו ראובן ואסתר רובין בארה”ב. גרסה נוספת של הציור הנוכחי תצויר ב- 1965 ובה עיני המנגנים עצומות וברקע נראים רק שמיים. ללמדנו, שראובן החשיב מאד את הציור וזיכה אותו בארבע גרסאות שונות. גדעון עפרת גרדה וג'וזף ברנדר נמנו עם הדמויות הבולטות בעולם האמנות, הפילנתרופיה והקהילה היהודית באוסטרליה במחצית השנייה של המאה ה-20. בני הזוג, שפעלו מסידני, שילבו הצלחה עסקית יוצאת דופן עם מחויבות עמוקה לתרבות, לחינוך ולזיכרון ההיסטורי היהודי. גרדה ברנדר הביאה עמה סיפור חיים יוצא דופן של הישרדות ותקומה. בילדותה נמלטה משפחתה מוינה לשנגחאי, אחד המקומות הבודדים שקלטו פליטים יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה. שנים רבות לאחר מכן זכתה לסיקור בינלאומי כאשר הדרכון מתקופת המלחמה, שאבד בשנגחאי, אותר והוחזר לה בטקס מרגש בעיר. הסיפור הפך לסמל של זיכרון, זהות והמשכיות יהודית. ג'וזף ברנדר הגיע לאוסטרליה בשנות ה-50 לאחר שירותו הצבאי בישראל, ויחד עם גרדה בנו את אחת מאימפריות הטקסטיל והאופנה הגדולות באוסטרליה, וביססו את מעמדם כתומכים מרכזיים במוסדות התרבות החשובים במדינה, ובקהילה היהודית בפרט. בשנות השמונים היו בני הזוג בין הגורמים שתרמו להפיכת האמנות האוסטרלית לנגישה ומוערכת יותר בציבור הרחב. באמצעות חברת האופנה שלהם , Katies, יזמו חסויות משמעותיות לפרסי האמנות החשובים באוסטרליה, ותרמו הון הן למוסדות יהודיים באוסטרליה והן לאקדמיה ולמוסדות תרבות בארץ. במקביל לפעילותם הציבורית, בני הזוג בנו במשך עשרות שנים אוסף אמנות יוצא דופן באיכותו ובהיקפו, אשר שיקף טעם אנין וראייה אספנית מעמיקה. לצד יצירות מופת של אמנות אוסטרלית מודרנית מאת ארתור בויד, סידני נולאן וראסל דרידייל, כלל האוסף גם קבוצה נדירה וחשובה של אמנות יהודית וישראלית. בין היתר החזיקו בני הזוג ביצירות איכותיות ומרכזיות של ראובן רובין, נחום גוטמן, יוסל ברגנר, מרדכי ארדון ומואיז קיסלינג — אמנים הנחשבים לעמודי התווך של האמנות היהודית והישראלית במאה ה-20. היצירות נבחרו בקפידה לאורך שנים רבות ושיקפו זיקה עמוקה לתרבות יהודית, לזהות ציונית ולמסורת האמנות האירופית המודרנית. האוסף המוחזק בסידני ובתל אביב יוצא דופן באיכותו ונחשב לאחד מאוספי האמנות הישראליים הטובים ביותר בעולם. יצירות מופת מהאוסף החשוב כבר נמכרו בתירוש בשנה האחרונה כולל יצירות המופת של ראובן רובין: רח' בלפור (1924), בית הכנסת היהודי בחברון של נחום גוטמן (1927) ועוד, ויצרו התעניינות מרשימה מצד אספנים, ראיה לאיכות הגבוהה של האוסף. כרמלה רובין מבית ראובן שהכירה היטב את האוסף של יוסף ברנדר ואת בעליו העידה באזנינו במיוחד על התשוקה שלו לאמנות שפיצתה בהחלט על העדר ידע פורמלי בתחום. ”העין והרגש היו הכלים שלו, ועמם היה מזהה יצירות משובחות שהעשירו את חייו.” יחד ייצגו ג’וזף וגרדה ברנדר דור של אספנים ופילנתרופים שראו באמנות לא רק השקעה או יוקרה, אלא שליחות תרבותית וציבורית. תרומתם המתמשכת לעולם האמנות האוסטרלי והישראלי, לצד מעורבותם בקהילה היהודית ובמוסדות חינוך ותרבות, הותירה חותם משמעותי הניכר עד היום.