בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - 1974 - 1893. שער בעין כרם, 1929, שמן על בד, 60x73 סמ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע”י גב' כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. אוסף גרדה ויוסף ברנדר תערוכות: •נופי ירושלים, לציון 40 שנה למדינה, בית ראובן, תל אביב, 1988. •ראובן רובין, מקום חלום, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006. ציור יקר ערך זה, עוד אחד מ”ציורי התום” היפהפיים של ארץ-ישראל שצייר ראובן רובין בשנות העשרים המתוקות, כולו פריחה ואור, קווים רכים ומתפתלים ואוויר צלול כיין, מתאר את נוף עין כרם, ובמרכזו שער כחול ונעול שמסתיר גן פורח. בין 1925 ו- 1927 טייל ראובן התל אביבי ברחבי הארץ וצייר את טבריה, צפת וירושלים: ”ירושלים, טבריה, צפת ויפו הופיעו בתמונותיי בצבעי דמיוני”, אמר, ואכן ירושלים מופיעה, קדומה וחלומית, מנקודות מבט שונות: שער הורדוס (שער הפרחים) וחומות העיר העתיקה, מראה להר הצופים, הדרך להר ציון, ושכונת עין כרם ההררית שנופיה הקסומים משכו את ליבו במיוחד. ארץ ישראל של ראובן בשנות ה-20 היא מרחב חלומי ואוריינטלי שלא נראים בו עדיין סימנים למפעל הציוני שמתרקם בתוכו. את האמירה שלו על החלוצים בארץ-ישראל מיקד בציורו ”פירות ראשונים” (1923) ואילו את הנופים הותיר ראשוניים והזויים, עטופים בקורי החלום. הציור שלפנינו מורכב מאלמנטים שונים שראובן צירף יחד, לאו דווקא על פי מקור גיאוגרפי מדויק. ציוריו של ראובן, כתב ביאליק ב-18 לפברואר בעיתון ”הארץ”, מתארים ארץ שכולה מדרש אגדה, ארץ ש”כך נגלתה לנו ונחתמה בדמנו ובמוחנו מימי הילדות על-פי פירוש רש”י והמדרשים ועל פי סיפורי המעשיות שבכתב ובעל-פה, וכך נשאנו אותה צרורה בצרורות נפשנו הכמוסים ועד בואנו הלום”. גם ציור זה, המתאר את נוף הארץ ”הריה ועריה, גינותיה ועמקיה, זקניה ונשיה, יהודיה וערבאיה, חמוריה ועיזיה, אבניה וצמחיה...” (ביאליק), הוא צירוף של אלמנטים שונים האופייניים לסביבה: קימורים רכים של גבעות מכוסות פלומת צמחייה, חומת לבנים שחוצה את הנוף, טראסות חקלאיות, מטעי זיתים, כידוני ברושים וקבוצת בתי כפר ערבי שמתגודדים במורד ההר. על השביל הלבן, שמופיע ברבים מציורי הנוף של ראובן, צועדת אישה ערביה, סלה על ראשה, בעקבות חמורה הנושא את מטענו על גבו ושניהם נעים בקצב ארצות המזרח. אך גולת הכותרת של הציור היא ללא ספק ליבו המסתורי והארוטי, הפריחה הוורודה מאחורי השער הכחול.. הציור מתחיל מגרם המדרגות העולה אל השער, אך נראה שהשער נעול ולא נוכל לבוא בסוד הגן. שער כחול דומה לזה מופיע גם בציור נוסף מאותה שנה, שמתאר בית באר בגבול יפו-תל אביב, אך הוא נטוע בנוף מישורי, אופייני לשפלה. הפעם צייר ראובן את השער הכחול הניצב בין שני עמודי אבן ומקושט בפיתוחי ברזל (שאינם צלב) בנוף הררי פורח. הפרטנות והדחיסות הצבעונית מהדהדות את הציור הנאיבי של אנרי רוסו הצרפתי, שראובן אימץ בשנות העשרים, ממנו למד להדגיש כל עץ וכל ענף בנפרד ולתת לכל דמות זעירה לגלם את תפקידה במחזה החזותי הזעיר שמתארגן בתוך ריבוע הציור. אבל אז, באותם ימים רחוקים ”כל אלה באים בערבוביה, מצורפים צירופים בלתי צפויים...” הסביר ביאליק ואילו היום, לא נותר לנו אלא להביט בציור הקסום הזה בגעגוע ולהפליג בדמיון יחד עם ראובן. גרדה וג'וזף ברנדר נמנו עם הדמויות הבולטות בעולם האמנות, הפילנתרופיה והקהילה היהודית באוסטרליה במחצית השנייה של המאה ה-20. בני הזוג, שפעלו מסידני, שילבו הצלחה עסקית יוצאת דופן עם מחויבות עמוקה לתרבות, לחינוך ולזיכרון ההיסטורי היהודי. גרדה ברנדר הביאה עמה סיפור חיים יוצא דופן של הישרדות ותקומה. בילדותה נמלטה משפחתה מוינה לשנגחאי, אחד המקומות הבודדים שקלטו פליטים יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה. שנים רבות לאחר מכן זכתה לסיקור בינלאומי כאשר הדרכון מתקופת המלחמה, שאבד בשנגחאי, אותר והוחזר לה בטקס מרגש בעיר. הסיפור הפך לסמל של זיכרון, זהות והמשכיות יהודית. ג'וזף ברנדר הגיע לאוסטרליה בשנות ה-50 לאחר שירותו הצבאי בישראל, ויחד עם גרדה בנו את אחת מאימפריות הטקסטיל והאופנה הגדולות באוסטרליה, וביססו את מעמדם כתומכים מרכזיים במוסדות התרבות החשובים במדינה, ובקהילה היהודית בפרט. בשנות השמונים היו בני הזוג בין הגורמים שתרמו להפיכת האמנות האוסטרלית לנגישה ומוערכת יותר בציבור הרחב. באמצעות חברת האופנה שלהם , Katies , יזמו חסויות משמעותיות לפרסי האמנות החשובים באוסטרליה, ותרמו הון הן למוסדות יהודיים באוסטרליה והן לאקדמיה ולמוסדות תרבות בארץ. במקביל לפעילותם הציבורית, בני הזוג בנו במשך עשרות שנים אוסף אמנות יוצא דופן באיכותו ובהיקפו, אשר שיקף טעם אנין וראייה אספנית מעמיקה. לצד יצירות מופת של אמנות אוסטרלית מודרנית מאת ארתור בויד, סידני נולאן וראסל דרידייל, כלל האוסף גם קבוצה נדירה וחשובה של אמנות יהודית וישראלית. בין היתר החזיקו בני הזוג ביצירות איכותיות ומרכזיות של ראובן רובין, נחום גוטמן, יוסל ברגנר, מרדכי ארדון ומואיז קיסלינג — אמנים הנחשבים לעמודי התווך של האמנות היהודית והישראלית במאה ה-20. היצירות נבחרו בקפידה לאורך שנים רבות ושיקפו זיקה עמוקה לתרבות יהודית, לזהות ציונית ולמסורת האמנות האירופית המודרנית. האוסף המוחזק בסידני ובתל אביב יוצא דופן באיכותו ונחשב לאחד מאוספי האמנות הישראליים הטובים ביותר בעולם. יצירות מופת מהאוסף החשוב כבר נמכרו בתירוש בשנה האחרונה כולל יצירות המופת של ראובן רובין: רח' בלפור (1924), בית הכנסת היהודי בחברון של נחום גוטמן (1927) ועוד, ויצרו התעניינות מרשימה מצד אספנים, ראיה לאיכות הגבוהה של האוסף. כרמלה רובין מבית ראובן שהכירה היטב את האוסף של יוסף ברנדר ואת בעליו העידה באזנינו במיוחד על התשוקה שלו לאמנות שפיצתה בהחלט על העדר ידע פורמלי בתחום. ”העין והרגש היו הכלים שלו, ועמם היה מזהה יצירות משובחות שהעשירו את חייו.” יחד ייצגו ג’וזף וגרדה ברנדר דור של אספנים ופילנתרופים שראו באמנות לא רק השקעה או יוקרה, אלא שליחות תרבותית וציבורית.