בידספיריט | ישראל פלדי

ישראל פלדי - 1979 - 1892. נושאת כד בשביל, שנות ה־20, שמן על בד, 54x61 ס”מ, חתום. אוסף נתן קפלן, שיקגו, ארה”ב. הציור הושאל למוזיאון ישראל עד 2010. יצירותיו של ישראל פלדי משנות ה־20 נחשבות לאחד הביטויים החשובים והפיוטיים של ראשית הציור המודרני בארץ ישראל. בתקופה זו פנה פלדי שוב ושוב אל נופי הארץ, הכפרים הערביים, הדמויות המקומיות והטבע הים־תיכוני, ובנה שפה ציורית ייחודית ששילבה בין מודרניזם אירופי לבין משיכה עמוקה לתרבות המזרח והאור המקומי. בדומה לאמני דורו - ראובן רובין, נחום גוטמן וציונה תג'ר - הוא ראה בארץ ישראל עולם חדש, קדום ופשוט בעת ובעונה אחת, מרחב שבו האדם, האדמה והטבע מתקיימים בהרמוניה כמעט מיתית. בציוריו מן השנים 1929 - 1920 מופיעות שוב ושוב דמויות של ערבים מקומיים - איכרים, רועים, נושאי מים ופועלים - כחלק בלתי נפרד מהנוף הארץ־ישראלי. פלדי לא תיאר אותם באופן פוליטי או דרמטי, אלא כיסודות טבעיים ואותנטיים של הארץ הקדומה. הכפרים הערביים, בתי האבן המדורגים, השבילים המתפתלים והטרסות החקלאיות הפכו אצלו לסמלים של פשטות, שורשיות וחיים המחוברים לאדמה. הדמויות נטמעות בתוך הנוף, ולעיתים נדמה כי ההרים, העצים והאנשים עשויים מאותו חומר ציורי. לצמחייה המקומית היה תפקיד מרכזי ביצירתו. עצי הזית, הברושים, הקקטוסים והאדמה החומה־זהובה אינם רק תיאור בוטני, אלא חלק מהאווירה הסמלית שביקש ליצור. עצי הזית, במיוחד, מסמלים עתיקות, רציפות וזיקה עמוקה לארץ, בעוד האור הבוהק והצבעוניות החמה מעניקים לנופים איכות חלומית ואידיאלית. פלדי הושפע מן האקספרסיוניזם האירופי ומהמודרניזם הצרפתי, אך תרגם אותם לשפה מקומית מלאת קצב, צבע וחומריות. משיחות המכחול הרחבות והקומפוזיציות הפשוטות לכאורה יוצרות תחושת תנועה וחיות, גם כאשר הנוף עצמו נדמה שקט ונצחי. לציורים אלו חשיבות היסטורית ואמנותית רבה, משום שהם מתעדים את האופן שבו אמני העלייה השלישית והרביעית דמיינו את הארץ וביקשו לעצב זהות חזותית חדשה לאמנות העברית. הם אינם רק תיאורי נוף, אלא חזון תרבותי של ארץ ישראל כמרחב קדום, מזרחי ורוחני. בשל חשיבותם הרבה והביקוש הגבוה ליצירות מוקדמות של פלדי, נדיר מאוד למצוא עבודות מן התקופה הזו מחוץ לאוספי מוזיאונים או אוסף חברת הביטוח הפניקס, המחזיקה באחד האוספים החשובים ביותר של אמנות ישראלית מוקדמת. נתן קפלן היה אקטביסט ציוני משיקגו שפעל לגיוס תרומות לטובת הגשמת החלום הציוני ולרכישת קרקעות בארץ ישראל ובהמשך מונה להחליף את ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזינגוף במועצת העיר. בשנת 1927 קיבל את המינוי מטעם קהילת ציון האמריקאית, חברה ציונית התיישבותית שהוקמה בארה״ב כדי לרכוש קרקעות בארץ ישראל עבור התיישבות יהודית בתקופת טרם המדינה. החברה הייתה מעורבת בהקמת יישובים וערים כגון עפולה, הרצליה וקרית אתא. קפלן השכיל לגייס פוליטיקאים אמריקנים לטובת היישוב הציוני, פעל בגיוס תרומות וניהל בהצלחה מו”מ עם השלטונות הבריטים כאשר זרם העולים מאירופה גבר בתום מלחמת העולם הראשונה. קפלן הכיר בשנות העשרים את יוסף זריצקי ואליאס ניומן והחל לרכוש מהם יצירות. בהמשך פעל קפלן לא רק במישור המדיני אלא גם פעל לארגן תערוכות של אמני בצלאל בשיקגו ובניו יורק וכן השכיל לרכוש יצירות מוקדמות ונדירות של האמנים המובילים של שנות העשרים והשלושים. חלק גדול מהיצירות, כולל אלו של ישראל פלדי, מנחם שמי ועוד, הושאלו לטווח ארוך במוזיאון ישראל והוצגו בתערוכות במוזיאון. בשנת 1936 נבחר כאמור להחליף את מאיר דיזינגוף כראש העיר תל אביב כאשר האחרון נפטר, אך סירב לקבל את המינוי מאחר וסבר שיש למנות ראש עיר אשר נולד וגדל בארץ ישראל.