בידספיריט | מיכאל גרוס

מיכאל גרוס - 2004 – 1920. בית בשדה, שמן על בד, 100x125 ס”מ, חתום. מיכאל גרוס היה צייר ופסל שהשפעתו ניכרת בהתפתחות האמנות הישראלית לאורך השנים. גרוס נולד בטבריה בשנת 1920 וגדל במושבה מגדל שעל שפת הכנרת. הנופים שראה בשנות ילדותו השפיעו רבות על יצירתו ועל השפה האמנותית בה יצר. האדמה, האור, והמרחבים שהיו סביב ביתו הינם מוטיבים מרכזיים, המופיעים תדיר בעבודותיו השונות. גרוס זכה בפרסים חשובים, ביניהם פרס ישראל לציור ולפיסול, שימש כמרצה בבצלאל ותלמידים ואמנים רבים הושפעו ממנו וספגו את סגננו הייחודי לאורך השנים. בשנים 1935-1940 למד גרוס בסמינר למורים 'מזרחי' בירושלים, בהמשך למד אדריכלות בטכניון בחיפה, ולבסוף גם למד פיסול וציור בהדרכת האמנים משה ציפר ומנחם שמי שאת השפעתם ניתן לראות בעבודותיו בשנות החמישים. בהמשך השלים לימודים בפריז באקדמיה הלאומית לאומנויות היפות. על אף שנחשף לזרמים מודרניים ואמנות בינלאומית נותר גרוס נאמן לנוף, לתרבות ולרוח המקומית. עם שובו לישראל פיתח סגנון אמנותי המזוהה עם הנוף הישראלי, האור והמרחב, ובולט בו המינימליזם – צמצום הצורה והפרטים לשם ביטוי תחושה אנושית ואישית. הוא ביקש לקיים דיאלוג בין החי, לדומם ובין הפיזי לרוחני. היצירה בית בשדה מציגה שפה מינימליסטית ומאופקת, המאפיינת את מכלול עבדותו של גרוס. הבית כמעט נבלע בתוך מרחב עצום של צבע חולי, שדה לא מעובד, המעורר תחושת שקט ובדידות אך גם חום והרמוניה עם הנוף. הדיאלוג שגרוס ביקש ליצור מתבטא בקומפוזיציה פשוטה – קו אופק גבוה, משטחי צבע גדולים, דגש על יחסי אור ושטח וכן קו אנכי ששובר את הרצף של הדימוי. היצירה היא ביטוי למפגש שבין האדם וביתו לבין הטבע האינסופי והחלל. בדומה לציורי נוף נוספים שלו, גרוס אינו מתאר את הנוף כפי שהוא נראה במציאות, אלא משתמש בו כדי לבטא חוויה או תחושה פנימית. ביצירה זו ניתן לראות את ההתפתחות של גרוס כאמן והמעבר שלו מהפיגורטיבי למופשט: האמן טען שהוא רואה את היצירה כתהליך של התמודדות עם עולם פנימי סוער, יצירת כאוס, ואז מציאת פתרון, איזון ויציבות דרך האמנות. כך היצירה מבטאת את הכמיהה של גרוס לפשטות וישירות.