בידספיריט | לאה ניקל

לאה ניקל - 2005 – 1918. דו צדדי: ללא כותרת, שנות ה-50, שמן על בד, 73x50 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע“י מירה אבגר, נכדתה של האמנית. מרקם של אירועים קוויים-כתמיים, אולי הפשטה של טבע דומם בתפנים. ציורים בסגנון זה הציגה ניקל ב- 1955 בגלריה הפאריזאית המובילה, ”שארפנטייה”. לעומת הציור הנ”ל, הציור בצד האחר כבר נושא מבטו מבפנים החוצה, מבעד לחלון (”נוף מהחלון שלי בפאריז”), רובו לוהט באדום-ורמיליון נועז (של השמיים), המדיח את הכחול הקר לשוליים, תוך שמפשיט את הטבע הדומם ואגרטל הפרחים הגבוה המונחים על אדן-החלון. ציורי המבט מהחלון, ציין מיכאל סגן-כהן בספרו מ- 1995 על לאה ניקל, היוו תחילתו של פרק חדש בהתפתחותה (עמ' 19). מן הסתם, זכרה ניקל, בנוסף לאינספור התקדימים של ציורי ”מבט מהחלון” , את סדרת האקוורלים הגדולה של יוסף זריצקי משנות ה- 40-30 בנושא הפרחים והמושאים האחרים על אדן-החלון. אך, מה שונה שפתה הציורית. עתה, לא זו בלבד שהקרירות הומרה בלהט ויצר אדומים, אלא שהקוצניות נסוגה לטובת משטח כתמי, המקיים דו-שיח של ניגודים עם תצורות קוויות שנושאות שרידים גיאומטריים של עיגולים ומלבנים. מכאן ואילך, ציוריה של ניקל יעמדו בסימן תנופות צבע ג'סטוריאליות ובלתי-אמצעיות. שני הציורים על שני צדי הקנבס מעידים אפוא על תפנית סגנונית של האמנית, כמו גם על דואליות של מצבי נפש: הקר מול החם, האיפוק-היחסי מול העזות, הוויטאליות ושמחת-החיים. 11 שנים תישאר לאה ניקל בפאריז ותשכלל את הפשטות ה”אנפורמל” הקולוריסטיות והמאולתרות (את מוזיקת הג'אז קלטה כאן ב”בר האמריקני”). ה”פראי” וה”אי-רציונאלי” יענו להפשטה הלירית של קבוצת ”אופקים חדשים” (בהם, שני מוריה). ציורי-כוח של אישה חופשית יענו לציור הישראלי שנשלט אז בידי גברים. גדעון עפרת