בידספיריט | מואיז קיסלינג

מואיז קיסלינג - 1953 – 1891. נוף פרובנס, 1919, שמן על בד, 65x81 ס”מ, חתום. ספרות: מואיז קיסלינג, ז'אן קיסלינג, כרך מס׳ 2 עמ׳ 320 , מס׳ 65 (מצולם). מואיז קיסלינג היה צייר יהודי-פולני–צרפתי מהבולטים באסכולת פריז (Ecole de Paris) במחצית הראשונה של המאה ה- 20. יצירתו מתאפיינת בצבעוניות עשירה, רוך לירי ושילוב הרמוני בין ריאליזם למבע מודרניסטי. עם הגיעו לפריז התחבר קיסלינג לקבוצת האמנים הצעירים שפעלו בעיר, בהם אמדיאו מודיליאני, פאבלו פיקאסו ומארק שאגאל, והשפעתם ניכרת בעבודותיו. בשנות ה- 20 זכה להכרה בינלאומית רחבה והציג בתערוכות רבות בצרפת, בריטניה וארצות הברית, תוך שהפך לאחד האמנים האהובים על פטרוני האמנות של התקופה. בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשל יהדותו, נאלץ להימלט מצרפת הכבושה ולעבור לארצות הברית, שם המשיך ליצור. עבודתו של מואיז קיסלינג המתארת נוף כפרי ופסטורלי, מדגימה את כישרונו ללכוד את עוצמתה של הסביבה בשפה צילומית עשירה ותזזיתית. הציור מאופיין בפלטת גוונים נועזת הממלאת את המרחב בתחושת תנועה וחיות. הקווים המדודים והמבנים המובלטים ביצירה מנחים את המבט במסלול פנימי - מהשיחים והעצים שבחזית ועד לקוי הרכס הרחוקים - ויוצרים זרימה של מרחק ועומק. במרכזה של יצירה זו של נוף צרפתי ניכרת אינטגרציה בין מרכיבים טבעיים למבנים אנושיים, כדוגמת כנסייה קטנה, שממחישה יחסי גומלין עדינים בין האדם לנוף. כך היצירה חורגת מהצגת נוף גרידא והופכת לעדות על חשיבות ההזדהות והקשר ההרמוני של האדם עם הסביבה. קיסלינג עושה שימוש בסגנון הפוסטאימפרסיוניסטי: משיכות מכחול מודגשות וביטוי ויזואלי חזק שבאים לידי ביטוי ברגש אישי ובפרשנות סובייקטיבית של המקום. כך נוצרת יצירה שמכילה זיכרון וחוויה רגשית רב-ממדית, עם פרשנות אמנותית עמוקה, רב – שכבתית, ולאו דווקא תיאור אובייקטיבי של הנוף.