בידספיריט | משה קסטל

משה קסטל - 1991 – 1909. טבע דומם, 1928, שמן על בד, 54x46 ס”מ, חתום. ספרות: משה קסטל, גדעון עפרת, עמ' 44. דומה אכן שמשה קסטל גמר אומר ב- 1928 לבצע פנייה אסטרטגית קצרה בכיוון האמנים הצרפתיים הדגולים מהמאה 18-19 אשר את יצירותיהם יכול היה להראות בלובר. עתה צייר מספר ציורי טבע דומם עם לימונים, עגבניות, דגים וסכין בהרמוניה, ליריות ורוח המזכירים את מאמי הפירות (עם או בלי הסכין) שצייר ז׳אן בטיסט סימון שארדן סביב מחצית המאה ה- 18. מלבד אדמדמות העגבניות המתמזגת בצהוב-הלימונים והבצל, כאותם אדומים-צהובים של אפרסקי שארדן (סל אפרסקים, עם אגוזים, סכין וכוס יין, 1768; וראו כאן גם הסכין האלכסונית והשוו את האגוז המפוצח ללימון החצוי של קסטל), חורג הצייר מנוסחת הדוממים המודרניים (שבמסורת סזאן והציור הצרפתי שבעקבותיו) ומקבל על עצמו את עול הנוסחה השארדנית הרכה וההרמונית יותר ובעיקר מקבל על עצמו את עיקרון הדומם הגסטרונומי: כי קסטל מציין את השולחן שעליו מכינים את הדגיגים לטיגון. יודגש, שהמתכון המוצג לעינינו מקורו במטבח הספרדי, באופן שבו מטוגן הדג ביפו, חיפה, עכו וטבריה, זכרון נוסף ודרך נוספת של קסטל להתחבר עם המקום שממנו הגיע. ובמקביל, האדומים והירוקים שבטעם האסלאם, דואליות צבעונית הזכורה לנו עוד מציור הדוגמנית האוריינטלית מ- 1926. גדעון עפרת, מתוך הספר משה קסטל, עמ' 44.