בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - 1974 – 1893. יעקב נאבק עם המלאך, 1974, מתווה הכנה לשטיח, טכניקה מעורבת על נייר מוצמד לבד, 100x70 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. ספרות: שרה וילקנסון, ראובן רובין, ניו-יורק, 1974 , עמ׳ 108 (מצולם). זוהי שנת חייו האחרונה של ראובן רובין בן ה- 81. זהו אחד מציוריו האחרונים, שלאחר מספר שנים של ציורים תנ”כיים (לרבות 3 אלבומי ליתוגרפיות בנושאים אלה: ב- 1972, השלים הדפסת תריסר ליתוגרפיות תנ”כיות, בהן בלט חלקו של יעקב). עתה, שב ראובן אל נושא המאבק בין יעקב והמלאך – נושא שהעסיק אותו לאורך שנים ארוכות: ב-1953 יצר תבליט-עץ בנושא, ב- 1966 - רישום בברזל וב- 1969 – ויטראז' במשכן נשיאי ישראל ובו יעקב בשמלה אדומה לוהטת. אפילו הרישום שהותיר שעות ספורות בטרם פטירתו ב- 13.10.1974 מייצג צייר (מכחול בידו) פורש זרועות (באהבה? בהתרסה?) נגד מלאך שמימי, שפניו מזכירים את פני ראובן. גם הציור הנוכחי – מתווה לשטיח שייארג בירושלים – אינו מותיר מקום לספק: ראובן עיצב את דמות עצמו כמלאך. אותה קומה טמירה, אותם תווי פנים, אותו שיער שיבה. הוא עוטה שמלה אדומה (שמלת אש של השרף, שהיא גם סמל לבעירה אמנותית). בניגוד לו, יעקב הצעיר – בגבו אלינו – לבוש בתכלת לאומית-שמימית. כי יעקב הוא ישראל. נזכור: מאבק יעקב והמלאך צויר פעמים רבות בהיסטוריה המערבית, עוד מאז ”הגדת הזהב” (1320 בקירוב). ידוע במיוחד ציורו של רמברנדט מ- 1660, בו יעקב – בשמלה אדומה – נאבק במלאך הלבוש לבן. אצל רמברנדט, כלל לא ברור אם במאבק עסקינן או בחיבוק ואהבה של המלאך ליעקב. דלקרואה, גוגן ונוספים נדרשו לנושא, וגם בישראל זכור, בין השאר, תבליט-עץ של יחיאל שמי משנות ה- 40, בו מעוצבים יעקב והמלאך בסימן התגוששות גברית של שני זכרים עירומים. המלאך שמצייר ראובן ב- 1974 רוחני עד תום והוא אינו נאבק ביעקב: הוא יוצא עמו במחול. שום בעיטה בירך: האמן ו”ישראל” חבוקים זה בזה. ובעוד מדרשי חז”ל התפלגו בפרשנותם בין זיהוי המלאך כסמאל (הרע) לבין זיהויו כמיכאל (הטוב), אצל ראובן אין ספק בטובו של המלאך, שהרי כנפיו הצהובות מכוסות כולן באות שי”ן – ”אל שדי”. הוא ויעקב כמו מרחפים שניהם באוויר (באיור של גוסטב דוֹרֶה, למשל, הם נאבקו בקצה צוק). עתה, בערוב-ימיו, ראובן כבר משגב את עצמו בספירה שמימית ומציג לפנינו יחסים דואליים (שלא לומר אמביוולנטיים) של מאבק ושל אהבה בינו לבין עם ישראל. גדעון עפרת