בידספיריט | מרדכי ארדון

מרדכי ארדון - 1992 – 1896. משל 1x1 , 1951, שמן על בד, 91.5x72 ס”מ, חתום. ספרות: •מרדכי ארדון, קטלוג מקיף, דליה ארדון איש-שלום, ירושלים, 2019 , עמ' 101 , מס' 150 (מצולם). •מרדכי ארדון, מיכאל וישני, ניו-יורק, 1973 , עמ' 226, מס׳ 107 (מצולם). •שוורץ, עמ' 78 , מס' 22 , איורים עמ' 88. תערוכות: •ציורים מאת מ. ארדון-ברונשטיין, גלריית פסדואה, ניו יורק, 1952. מס' 7. •ארדון: רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1985 , מס' 39 (מצולם). זהו אחד הציורים היותר ידועים והיותר חשובים של ארדון (כאשר עדיין לא ויתר לגמרי על שם-משפחתו הקודם – ברונשטיין, כפי שמעידה חתימתו). מישל וישני, אישיות מובילה בחקר יצירת ארדון, תיארה בספרה מ- 1975-1974 את הציור כייצוג עצמי של האמן בדמות סטודנט, היושב ובוהה בבעיה בלתי-פתירה המונחת לפניו על השולחן. התשובה, ציינה וישני, היא מלכודת, מלכודת-עכברים (דימוי החוזר בכמה מציורי האמן). ואומנם, המלכודת מצוירת בשמאלו של השולחן, בעוד עכבר לבן חומק מצד ימין. עוד נציין את הקלף שאוחז התלמיד בידו, שעה שמתבונן בבעיה המתמטית הרשומה לפניו על לוח: 1X1 =. העכבר והמלכודת הם מפתחות לפתרון חידת המשל ההגותי של הציור. שכן, בציור הטריפטיכוני של ארדון, ”למען הנופלים” (1955), ייצגו מלכודות את הפח הנורא שטומנים מלכים לנתיניהם הנשלחים לקרב. ואילו בציורו הטריפטיכוני, ”מיסה דורה” (1960-1958), רק עכבר זעיר מצליח לנוס ולהינצל מ”בית מס' 5” במחנה הריכוז. לכאורה, הנמשל של ”משל 1X1” עניינו אפוא – אפשרות החירות, חירות-הפרט לעומת כפייה חברתית. אך, מה הקשר לבעיה החשבונית, בה מתעמק האמן-הסטודנט? בספרו מ- 2003 , ”מרדכי ארדון: צבעי הזמן”, נדרש ארתורו שוורץ לשאלה: ”... 1X1 – פעולה חשבונית פשוטה, לא פתורה. הספרה 1 היא סמל כמעט אוניברסאלי לאדם [...]. זהו גם סמל ההתגלות, המודעות שמעלה את האדם לדרגה הגבוהה יותר של בעל סוד. יונג טען כי זהו 'סמל מאחד' בסיסי, טעון באנרגיה רוחנית בעלת עוצמה גבוהה [...]. בהימנעו מכתיבת התוצאה של הפעולה החשבונית, ייתכן שארדון ביקש להדגיש את הרעיון שלפיו הכפלת מאמציו של האדם להשגת שלמות היא שאלה פתוחה, כנראה דרך ללא מוצא. (עמ' 51) במסלול פחות פסיכו-מיסטי, נפרש את הנמשל כדלקמן: הבעיה החשבונית, שעמה נאבק הסטודנט, מסמלת את החשיבה המדעית, שאותה מבקר ארדון כחשיבה שאינה פורצת את גבולות עצמה (שהרי, 1X1= 1 ...). ארדון מבכר חשיבה יוצרת, אמנותית, כזו המשלבת דמיון וסוד. רק חשיבה מסוג זו תימלט ממלכודת התבונה (בדומה לאותו עכבר). והקלף? קלפים, בכמה מציורי ארדון, מסמלים את המקריות והמזל, בבחינת תשובת הזמן לתבניות שכלתניות של גורל. ואכן, הסטודנט בציורו הנדון של ארדון אוחז בקלף כתשובה פילוסופית לחידת הזמן, שכנגדה המאמץ לתשובה רציונאלית. בציור אחר שארדון צייר במקביל ב- 1951 , ”ילד עם שעון-קוקייה”, ילד רוכן על לוח ומצייר ציפור, שעה שה”קוקייה” מגיחה מהאורלוגין. שוב, הזמן המכאני כנגד החירות היצירתית-אמנותית, שני קטבים רעיוניים שבהם עסק ארדון לרקע אסון השואה, השואה של אירופה ה”נאורה”, התבונית – אירופה של המדע והטכנולוגיה. גדעון עפרת