בידספיריט | מרסל ינקו

מרסל ינקו - 1984 – 1895. דו צדדי: בית קפה בעכו, שמן על קרטון, 49x68 ס”מ, חתום. עכו, עיר הנמל הים-תיכונית, הייתה אחת מהערים שמשכו בהווייתן האוריינטלית את הציירים הישראלים ובייחוד את ילידי אירופה מביניהם שהתפתו לקסם המזרח. בשנות החמישים הירבה ינקו לבקר בעכו, רשם את נופיה, וביניהם את ”בית קפה בעכו”. הגרסה שלפנינו, המצוירת בצבע שמן על קרטון, היא שכלול של סקיצות מהירות יותר שנעשו באקוורל. אך המוטיב המרכזי התנסח כבר בציורו האיקוני, ”מעשן הנרגילה”, מאמצע שנות החמישים: דמות של ערבי בפול-פריים, יושב על שרפרף נמוך, קרוב לאדמה, לבוש במכנסי שרוול מזרחיים וחובש תרבוש לראשו, כפות רגליו יחפות, ידו האחת אוחזת את בהונותיו, ידו האחרת שעונה על לחיו, בסיס הנרגילה ניצב על שולחן נמוך לידו, וצינורית העישון נתונה בפיו. ינקו ניסח כאן את תמצית הטיפוס הערבי בעיניים אוריינטליסטיות: פאסיבי, ישוב נמוך, קרוב לאדמה, מחובר לטבע, יחף כתינוק, נטול יוזמה, יונק מפימת הנרגילה ללא הפסק ונמנע מעשייה יתרה. כנגד ”מעשן הנרגילה”, המדגיש דמות אחת מרכזית, הציור ”בית הקפה בעכו” בנוי על מבט פנורמי ומכיל דמויות רבות וצפופות. בצבעוניות חמה של כחולים וכתומים הוא מתאר את הסמטה הצרה שבפינתה נמצא בית הקפה, את הסככה הצבעונית הנמתחת מעל לקשת המזרחית של הבניין ומצלה על היושבים ואת הדחיסות הגדולה של יושבי בית הקפה: כולם גברים, ראשיהם מכוסים בכאפיות או בתרבושים, יושבים על שרפרפים נמוכים והנרגילות לצידם. האם הדמות המשורטטת בפינה השמאלית של הציור, הנראית מגבה, ודמויות נוספות הנרמזות רק כצלליות כחולות, הניצבות בפתחי החנויות, הן דמויות של נשים, הממתינות ללקוחות הגברים? ד״ר טלי תמיר